זה הזמן להודות, אינני אדם דתי. מסורתי אמנם אך לא דתי.
אך אני מכיר בחשיבות העצומה שיש לדברי הרבנים. וזה ברור, כל אחד מאיתנו, בעבודתו המקצועית, שואל מישהו, לומד ממישהו. יתרה מכך בקשר שבין אדם מאמין לאלוקיו.
במשך שנותיה, הנפיקה הדת היהודית הרבה חוכמה ולמדה הרבה על יחסיו שבין אדם למקום ובין אדם לאלוקיו. הרבה מעבר ל"עשה טוב" כוללת הדת היהודית הוראות מפורשות כיצד לעשות טוב וכיצד להמנע מרע. וזה ברור, הרי נאמר "הדרך להגינום רצופה בכוונות טובות". כולנו היינו עדים למעשים שלא ייעשו בשם הטוב והאחווה האנושית. אפילו פנינת החוכמה "ואהבת לרעך כמוך" אינה כוללת את דרכי האמונה שבין אדם לאלוקיו.
פנינה בלומן היא ילידת שנת 79. את רוב חייה היא בילתה בדיוק באותה עיר, בה ביליתי גם אני את רוב חיי – פתח תקווה. בפתח תקווה היא למדה, תחילה בבית הספר "נר-עציון" ולאחר מכן בבית ספר תיכון. לאחר סיום שירותה הצבאי, התקבלה פנינה לבית הספר לרפואה, "הדסה עין כרם" בירושלים. בסיום לימודי הרפואה שלה, החליטה פנינה להתמחות ברפואת משפחה, והחלה את ההתמחותה בסניף של קופת החולים "מכבי" בנתניה.
.JPG)
בחג ההחנוכה של שנת תשס"ח, נישאה פנינה לאביעד טויטו, ויחד בחרו הזוג את שם משפחתם החדש – "דרור". בשנת תשע"א נולדה בתם הבכורה – שיר.
אך לגורל היו כנראה תוכניות אחרות. בשנת תשע"ב, עמדה פנינה ללדת את בנה השני, מעיין. אך סיבוך נדיר התרחש בלידה והיא אבדה את הכרתה. כעבור שבוע ימים נפטרה פנינה. רק בת 33 הייתה במותה.
אני לא חושב שניתן לתאר במילים את הכאב וההלם. אני איבדתי חברים למחלה סופנית (CF המזורגג, סליחה על הבוטות). כאן, ללא תרומת איברים, המוות עומד באופק. תקתוקיו של שעון החול נשמעים היטב והידיים מושטות לעצור. להרוויח עוד כמה דקות, עוד כמה רגעים עם אדם יקר עד ששעון החול יעצור מלכת. אינני מכיר כיצד זה להכנס לחדר הלידה ולצאת לחדר הניתוח. אך אני מכיר היטב את ההמתנה, את התקוות, התפילות והאמונה. האמונה המלאה שיקרה נס והיא תצא מזה. התהום שפוערת הבשורה המרה מהממת. ביום בו נפסיק להתאבל על מתנו, נפסיק לאהוב אותם בעודם בחיים. אני מכיר איך זה לסחוב עד ההלוויה ולאחר מכן … כלום.
פנינה ז"ל הייתה בתה של מזכירתה של ישיבת ההסדר פתח תקווה. כאות הוקרה, לזכרה של פנינה, נוסד בישיבת ההסדר פתח תקווה, בית מדרש "יד לפנינה", בית מדרש לתורה וחיים על שמה של פנינה דרור בלומן ז"ל ופתח את שעריו בערב עיון בנושא תרומת איברים, בו השתתפו שימות כמו חבר הכנסת עותניאל שנלר, הרב יעקב אריאל, הרב יובל שרלו וגם אנשים שהכירו את פנינה (כן, אנשים רגילים).
אני לא משלה את עצמי. כמצדד בתרומת איברים אני מודע היטב לויכוח שיש בתוך הציבור הדתי על תרומת האיברים. זו הסיבה מדוע אני מסיר את הכובע בפני הדברים שאמר הרב יובל שרלו. לחצו על משולש הנגן למטה והאזינו לדברים בעצמכם. מצווה גדולה יש בתרומת איברים – הרב יובל שרלו.
משפחתה של פנינה תרמה את איבריה וכך הצילה את חייה של אישה צעירה. וזה המקום להגיד, כפי שכבר אמרתי לא פעם כאן באתר שאלה הן המשפחות שתורמות ומצילות חיים. משפחות אצילות מתוכן יצא אדם ישר והגון אשר ביקש במותו להציל חיים ואלה הן המשפחות האצילות שברגע קשה מאוד כיבדו את רצון בתן והצילו חיים שבלעדיהן עמדו לגווע.
אני שולח את תנחומיי הכנים למשפחתה של פנינה דרור-בלומן וכפי שכתבתי כאן באתר, מסיר את הכובע ואומר תודה למשפחה היקרה:
תודה שלא אמרתם, השומר אחי אנוכי.
אלכס תודה,
עשיתי הפסקה קצת בנקיונות,שקשים לי מאד השנה,מעניין למה,וקראתי את מה שכתבת,כל הבלוג ממש מדהים,יישר כח.
אכן פנינה הייתה(קשה להגיד הייתה)"אבן "מאד מיוחדת,לדעתי ולדעת כולם שהכירו אותה הייתה מין מלאך שירד משמיים כדי להנעים את זמננו כאן ולהועיל כמה שאפשר בחייה ולמעשה גם במותה.
היה ברור שגם אם היא לא הייתה חותמת על כרטיס אדי בשנת 2002 לא הייתה לנו ברירה אלא לתרום כי חשבתי על כך שהיא לא הייתה סולחת לי לעולם,ככה היא הייתה,כולה רק נתינה.שיהיו רק בשורות טובות,תודה.הקמנו בלוג לפנינה כרגע לא כל כך פעיל מקווים בהמשך. ליאורה בלומן
תודה רבה על המילים החמות.
לאבד אדם יקר זו מכה קשה מאוד. אני מכיר את זה מניסיון אישי, לא מ"משהו שקראתי". אני יודע שאין מילים שיכולות לנחם, אבל אנסה.
גם בעיניי שמה מייצג אבן מיוחדת. הייתם ברי מזל שהכרתם בת אדם כזו. אחד הדברים שהבנתי אחרי האובדן האישי שלי הוא כמה המון תשומת לב אנו מקדישים לאנשים הרעים וכמה מעט לאנשים הטובים. לאלה שפשוט עוזרים לנו בלי לעשות פרצוף או מחליפים מילה טובה גם כשזה קשה.
אבל אני מאמין גם שאדם כזה לא "צומח" לבד. לפני מספר שבועות עשיתי קניות בסופר וכיוון שלקחתי ממש מעט דברים, החזקתי אותם בידיים. שקית קטנה של בייגלה נפלה מידיי ועפה לה קצת רחוק. ילדה קטנה, כבת 10, פשוט הרימה והושיטה אותה אליי בחזרה. אמרתי "תודה" והבטתי על משפחתה שעמדה ליד והבנתי מיד למה זה קרה. אנשים נפלאים צומחים ממשפחות נפלאות. אני לא מאמין שיכול להיות אחרת.
אני יודע שאין למילים את הכוח לנחם. היינו נותנים את כל מה שיש לנו בעולם הזה בשביל עוד כמה דקות עם האדם היקר לנו. אמנם התוודאתי לבתך מתוך הקשר של תרומת איברים אך קדושת החיים היא בכל מקום ולכל אחד.
אני מקווה שתקבלי את תנחומיי הכנים. תהיה נשמתה צרורה בצרור החיים.
אני מודה לך מאוד על הדברים, נכונים ומרגשים.
רק לתקן עניין שעלולים לפרשו לא נכון, משפחתה תרמה, לאחר שברור שזה היה רצונה – אנו רק השליחים.
אני מניח שבזכות התרומים, להרבה אנשים ישנה משמעות נוספת לחג החירות.
חג שמח לכולם.
שלום נריה,
תודה רבה על המילים החמות. אם אתה מעוניין שאני אשנה משהו בגוף הטקסט, אתה יותר ממוזמן להציע. אם אתה מעוניין שהתיקון ישאר כהבהרה בתגובתך – בסדר כמור.
כפי שכתבתי למעלה, בתגובתי לליאורה, אמנם "הכרנו" בהקשר של תרומת איברים אך קדושת החיים לא נעצרת כאן, היא נפרסת על כל אחד ועל כל אחת. על כן, אני מקווה שתוכל לקבל את תנחומיי והשתתפות בצערכם.
חג חירות שמח.
פינגבאק: אני מאמין – בוחן פתע לאתר 'הכיפה' | כל צבעי הורדים