צ'ילה: שינוי חוק, המשנה את שיטת תרומת האיברים הנהוגה במדינה – מ'הסכמה מדעת' (Opt-In) ל'הנחת הסכמה' (Opt-Out) – הקובע בין השאר כי המעוניינים שלא לתרום, יצטרכו מעתה לאשר את החלטתם באמצעות מסמך בתשלום החתום ע"י נוטריון בלבד וכן תינתן, בתור להשתלה, עדיפות לאלה הרשומים כתורמים – הועבר להכרעתו של בית המשפט העליון במדינה.
הכרעתו של בית המשפט נדרשה בסוגיית גביית התשלום מאלה הרוצים ששמם לא יופיע במאגר התורמים.
la Ley de Donante Universal – חוק משנת 2010, הנו החוק המנחה את שיטת תרומת האיברים הנהוגה בצ'ילה היום. שיטת 'הנחת ההסכמה' אשר יצאה תחת ידם של המחוקקים של החוק הזה והחוק בכללותו, נחשבים לפיאסקו בעייני רבים. החוק הוצג כאמור, בשנת 2010 – בין ינואר לאוגוסט 2010, כ-402 מיליון אנשים סירבו להירשם במאגר התורמים. בשנה שלאחר מכן (תקופה מקבילה) כ-697 מיליון סירבו להירשם. בתקופה זו השנה, המספר זינק ל-892 מיליון אנשים. כאשר 3.8 מיליון אנשים – כ-22% מאוכלוסיית כל צ'ילה – אינם רשומים לבקשתם כתורמים, הממשלה בסנטיאגו הבינה שמשהו לא מנגן.
מקור – La Tercera – Cifra de no donantes se duplica desde 2010 a días de nueva ley
" מסקר שערכנו, התברר, שמחצית האנשים אשר סירבו לבקשה לצירוף שמם למאגר התורמים, כלל לא זוכרים שנשאלו את השאלה הזו " – אומר חוזה לואיס רוז'אס (José Luis Rojas), מתאם ההשתלות הארצי במשרד הבריאות הצ'יליאני – "השיטה עצמה הייתה לא טובה. כאשר אנשים מחדשים רישיון נהיגה או תעודת זהות, זהו רק תהליך עבורם, הם אינם מוכנים לשאלות מן הסוג הזה".
מחצית האנשים כאמור, כלל לא זכרו שנשאלו על רצונם במעמד זה.
אך המציאות דופקת על דלתה של כל קהילה. כך היא עשתה גם לצ'יליאנים. בשנת 2009, המוני אנשים עצרו את נשימתם כאשר נודע כי ניצלו חייו של דייגו פובלטה (Diego Poblete), אשר רופאיו העריכו שאל אף מאמציהם, נותרו לו יומיים לחיות לאחר שהכבד שלו כשל, אם לא תמצא תרומת איברים – הודות לתרומת איברים שהתרחשה ברגע האחרון.
אך היה זה סיפורו הטראגי של ילד נוסף, פיליפ קרוזאט (Felipe Cruzat) אשר הלב, אותו לא זכה לקבל – פתח את הפתח אל ליבם של המון, הרבה-הרבה צ'יליאנים. אלא היו המילים של אביו, בשעה שהתאבל על ילד שתמיד יישאר עמו בזיכרונותיו ועתה, לנצח יהיה בן 12.
פיליפ נולד ב-27 ליוני, 1997 למריה איגנסיה וגונזאלו קרוזאט. בהמלך ילדותו, אובחן בליבו הקטן של פילים, כשל מולד אך זה לא הפריע לפיליפ לנהל את חייו כמו כל ילד רגיל. ליבו לא הראה סימני חולשה והחום והאהבה שמפחתו מילאה בליבו, השלימו בוודאי בעודף כל בעיה שקיננה שם. הרגעים בהם החיוך של אדם שאוהבים גורם לנו לשכוח מכל הצרות ולהאמין בלב שלם שיחד יכולים אנו לכל המחלות, כאשר כל מה שנדרש זה להחזיק ידיים ולעולם-לעולם לא להיפרד, מתנפצים לעיתים על סלעי החוף הקשים בלילה סוער, כאשר מכבה מלאך המוות את מגדלור התקווה ומטיח את החלומות בחוזקה על קרקע המציאות.
ב-5 לינואר 2009 הובהל פיליפ אל המחלקה לטיפול נמרץ בבית החולים San Carlos de Apoquindo Santiago de Chile לאחר שליבו כשל. תוך ימים, הוא הועבר לבית החולים Hospital of the Catholic University of Chile ותוך יומיים נוספים הצורך בתרות לב לילד הוצב בדרגת עדיפות לאומית. מלחמתו על החיים של הילד הקטן תפסה במהרה את תשומת ליבם של אנשים רבים והמדיה הביאה את סיפורו לבתים רבים. מסביב למדינה כולה (!) עקבו אנשים אחר מצבו והתפללו לשלומו במהלך כל 88 ימים בהם היה מאושפז. 80 ימים בתוכם הוא הוצב בראש רשימת הממתינים לתרומת לב בצ'ילה.
קרן האור האירה את האפלה ב-18 למרץ. אישה אשר נפגעה אנושות מרכב, שעה שרכבה על אופניה, נפטרה לאחר שרופאים נלחמו על חייה אך רצה הגורל והיא נמצאה מתאימה לתרומה. החשוב מכל – לתרומה לפיליפ. המוני אנשים סביב כל צ'ילה עצרו את נשימתם בשעה שהרופאים פנו בצער למשפחתה. אך זו סירבה. משפחתה הקרובה נימקה זאת בהשקפתה הדתית – והתרומה שיכלה להציל את פיליפ, אינה התרחשה.
כדי להשאיר את פיליפ בחיים, כדי לתת סיכוי לעוד השתלה שאולי תתרחש – נזקקו הרופאים לחבר את גופו ללב מלאכותי. הוא הוטס במיוחד מארגנטינה. ב-20 למרץ (2009), לאחר ניתוח שנמשך 12 שעות ברציפות, היה פיליפ לצ'יליאני הראשון אשר קיבל לב מלאכותי.
לאחר שהוטמע בגופו לב מלאכותי, החליטו רופאיו להוריד את פיליפ מראש רשימת ההמתנה להשתלה, בציפייה להחלמתו. אך ב-3 לאפריל, עצר ליבו של פיליפ מלכת. להפתעת רופאיו והמוני האנשים שהחזיקו אצבעות בציפייה דרוכה להחלמתו. רק בן 12 היה במותו. המוני צ'יליאנים, בראשם מישל באצ'לט (Michelle Bachelet) נשיאת צ'ילה באותן שנים (!) אשר הייתה ברגע המוות בביקור עבודה בפדרציה הרוסית – התאבלו על מותו של הילד הקטן.
ההשפעה של מותו של פיליפ הייתה אדירה. מותו של הילד הקטן במהלך המתנה לתרומת איברים – פתחו מחדש ובעוצמה רבה את הדיון על תרומת האיברים בצ'ילה. הסירוב לתרומה שאולי חרץ את גורלו של פיליפ הקטן והדרישה הציבורית, גרמו לנציגי הכנסייה הקתולית במדינה לצאת בהצהרות תמיכה בתרומת איברים.
אך אנו נסגור מעגל – בהשפעת מותו של פיליפ ובתוצאה ישירה מהדיון והדרישה הציבורית שלאחר מותו, נחקקה ב-2010 ההרחבה לחוק תרומת האיברים הצ'יליאני.
בראיון שהעניק ל-La Tercera – הסביר חוזה לואיס רוז'אס (José Luis Rojas) את הנסיבות שהובילו לשינוי החוק – Cifra de no donantes se duplica desde 2010 a días de nueva ley. החקיקה כאמור, הונחה להכרעתו של בית המשפט העליון במדינה. סלע המחלוקת היא התשלום שהמדינה מבקשת לגבות באמצעות הנוטריון על רישומו של אדם כ'לא-תורם'. הסכומים שאני רואה באתרים ואתרי החדשות המסקרים את היוזמה, נעים בין $ 1.000 ו-$ 1.500 (למען הסר ספק, הסמל $ משמש גם לציון המטבע המקומית, פזו). לפי עמוד הפורום הבא – Declining organ donation status no longer free, העוקב גם הוא אחר הנושא, נראה כי בית המשפט החליט כי התשלום לנוטריון יעמוד על $800 (כ-1.6 דולר ארה"ב).
נקודה נוספת העומדת במרכזו של הדיון הציבורי (למיטב הבנתי, אינה הונחתה להכרעתו של בית המשפט) היא נושא הקדימות לתורמים, כפי שניתן לראות לדוגמא כאן. עלינו לזכור, כי בשונה משיטת הקדימות המקובלת בישראל – ממשלת צ'ילה מבקשת להטמיע תוכנית שונה לתרומת איברים מזו המקובלת בישראל. בישראל, נהוגה שיטת 'ההסכמה מדעת', לפיה רק אנשים המעוניינים להציל חיים ולתרום איברים – מצהירים על כך במהלך חייהם באמצעות חתימה על כרטיס תורם. המתכונת, אותה מבקשת ממשלת צ'ילה לאמץ, הנה Opt-out (הנחת הסכמה) לפיה כלל האנשים נחשבים תורמים ורק אלה אשר אינם מעוניינים בתרומת איברים, מצהירים על כך במהלך חייהם (כפי שראינו – בנוכחות נוטריון ותמורת תשלום). השיטה המוצעת היא שיטה 'רכה' בה למשפחה תהיה הזכות למילה האחרונה.
כמו שכתבתי כאן לא פעם – יש היגיון וצדק בהחלטה הישראלית להחיל קדימות כפרמטר בהליך התרומה בפועל. ערך בסיסי ביחסים בין בני אדם היא הדדיות. זה משתלב נהדר עם השיקול המרכזי בעיניי בתוכנית הקדימות (וזו בעיניי הגאוניות שבהצעה/תוכנית זו) – ככל שיותר ויותר אנשים יהיו חתומים על כרטיס תורם, כך תלך הקדימות ותאבד מערכה. כיוון שלכולם/ן 'היה אותה'. בעצם, תוכנית הקדימות במתכונתה הצ'יליאנית מוצדקת מאותה סיבה בדיוק – כאשר בישראל אדם אינו חתום על כרטיס תורם, לא ניתן ממש להסיק מכך על עמדותיו לגבי תרומת איברים. הרבה אנשים אינם חתומים על כרטיס מכיוון שפשוט לא מגיעים לזה, כאשר במקרה של צ'ילה – יהיה זה אדם המתנגד לתרומת איברים אשר יבקש להשתלב ברשימת ההמתנה לתרומת אשר תציל את חייו. אולי בעצם במקרה כזה, הנימוק לעיל מתאים עוד יותר.
אך בנימה אישית יותר – אין זה משנה עבורי אם אדם חתם או לא חתם בחייו על כרטיס תורם. אם ביקש לתרום את איבריו או ביקש להוציא את עצמו מרשימת התורמים. כל החיים חשובים! ואני ועוד רבים אחרים, נפעל כדי ולבקש להציל חיים באשר הם.
אנו נעקוב באתר אחר המתרחש בצ'ילה ונסקור את הדברים ההיבטים ביוזמה מרתקת זו, לעתיד לבוא.