כל צבעי הורדים

Hélène Campbell היא נערה קנדית עליה כבר כתבנו בעבר. בזמן שפנייתה לכוכב הפופ הקנדי, ג'סטין ביבר, גרמה לו לפרסם פניה בטוויטר למיליוני המעריצים שלו שגרמה לאלפים מהם להצטרף לשורות תורמי האיברים ולהרבה יותר מהם, להפוך מודעים לנושא. הלן עצמה המתינה להשתלת ריאות. לשמחתנו, זה קרה. ביום שישי האחרון.

Ottawa organ-donation advocate has new lungs

כמו רבים אחרים, חיכתה הלן להשתלה המיוחלת. מסע הפרסום המרתק שלה, אשר העלה את המודעות אצל רבים מסביב לעולם, לא יכל להבטיח שעבור הלן עצמה, ימצא תורם.

השתלה היא תמיד מירוץ נגד השעון. התקווה מצד אחד. המציאות מהצד השני.

הבשורה המשמחת הגיע לבית משפחת קמפבל בטורונטו (קנדה) ביום שישי האחרון. הניתוח, במהלכו בוצעה השתלת ריאות כפולה בגופה של הלן, נערך ב-Toronto General Hospital וערך כ-7 שעות. בסיומו של הניתוח (אשר הסתיים בשעה 9:30 בבוקר (ET)), פרסמו ההורים הנרגשים של הלן את התודה הנרגשת הבאה, בה הם מודים לכל האנשים אשר קיוו, התפללו וייחלו לשלומה של הלן. ההורים הנרגשים פנו במכתבם גם למשפחת התורם והביאו את תודם העמוקה למשפחה, אשר אצילות ליבה הפכה את מתנת החיים לאפשרית.

הלן עצמה תבלה את הימים הקרובים בבית החולים. בימין הקרובים היא תשהה ביחידת הטיפול הנמרץ מחשש להופעת הסימנים לדחיית ההשתלה.

את 4-ת הימים הקרובים תבלה הלן בהרדמה מלאה, בשבועות הבאים יהיה עליה לעבור מחסומים לא מעטים, איתם מתמודד כיום כל מושתל.

אביה, Alan Campbell, השיב לשאלות העיתונאים בסיום הניתוח שעברה בתו. את דבריו הוא סיכם במשפט הבא – כאשר היא תתעורר, הדבר הראשון שאני אגיד לה יהיה: je t'aime. בצרפתית זה אומר, אני אוהב אותך.

בית המשפט המחוזי בתל אביב דחה בקשה לתביעה ייצוגית להורות כי החתימה על אדי הנה צוואה. מגיש הבקשה כלל לא הופיע לדיון.

פורטל משפטי: בית המשפט: כרטיס אדי הוא לא צוואה

בית המשפט המחוזי בתל אביב דחה ב-01/01/2012 את בקשתו של תושב הרצליה, חגי אבירם, להכיר בתביעתו להכרה בחתימה על כרטיס אדי כשוות ערך לצוואה, כתביעה ייצוגית. בכך נענה בית המשפט לבקשת המדינה שלא להכיר בתביעה זו כייצוגית מכיוון שאין זה עיניין המתאים להתברר כתביעה ייצוגית. מגיש התביעה כלל לא הופיע לדיון שנקבע. בהתבסס על שתי הסיבות לעיל, החליט השופט אורי שוהם למחוק את הבקשה לאישור התובענה כתובענה ייצוגית.

ת"צ (תל-אביב-יפו) 21705-01-11 : פסק הדין באתר תקדין

ובנימה אישית יותר אוסיף, החתימה על כרטיס המרשה תרומת איברים נועדה להצהרת כוונות לא כדי לחייב את המשפחה לאחר המוות. למיטב ידיעתי, באף מקום בעולם לא הגיעו למסקנה שניתן לתרום איברים בלי להתיעץ במשפחה, גם אם החוק אינו מחייב זאת. החתימה על הכרטיס מקלה במידת מה את החלטתה של המשפחה האבלה הכואבת את מות אחד מיקיריה. לא כולם מסוגלים לדון עם משפחתם במוות שלהם. נוכחות הכרטיס עוזרת.

אביב הגיע פסח בא, אורמת החוכמה העתיקה.

ובנימה אישית יותר, הייתי רוצה לאחל חג כשר ושמח לכל הקוראים של הבלוג הזה. חג של שמחה.

ובשעה זו, דקות לפני שאני יוצא לכיוון הבית וסעודת הסדר, כמו אנשים רבים אחרים וגם אם אתם בכלל לא חוגגים את פסח, אני רוצה לאחל לכל אחד ולכל אחת, לכולנו: חג שמח והרבה שמחה, בריאות ואושר רק בשורות טובות ומעשים טובים.

מעריך כל רגע שנכנסתם לכאן לקרוא, חג שמח,
אלכס.

קארל וושינגטון הוא רק ילד בן 7. הוא מכיר היטב מבוך מסדרונותיו של בית החולים לילדים "מורגן סטנלי" שב-Washington Heights (ארה"ב, ניו-יורק). מאז שנולד, סבל קארל מבעיה חמורה בליבו.

Seven-year-old Carl Washington IV desperately needs a new heart

אינספור אישפוזים שעבר לא הצליחו לעזור. לאחרונה, חלה החמרה במצבו ועתה מחלתו יכלה להירפא רק על ידי השתלת לב. השתלה שלא תספיק להגיע.

הוריו, קיישה בת ה-28 העובדת כמורה בבית ספר בשכונת ברונקס ואביו הנקרא גם קארל וושינגטון (33), עובד תחזוקה, חילקו את הלילות למשמרות כדי להיות ליד מיטת בנם, כדי לקוות שמצבו ישתפר. כדי לקוות שהתרומה המיוחלת תגיע.

אך מכל מקום, היו אלה 2 אחיו הקטנים ואחותו הקטנה שגרמו לקארל לחייך. "האם קאמרון הכין את שיעורי הבית?" הוא היה שאול על אחיו הקטן, גם אחותו בת השנתיים לא נעלמה מתשומת ליבו של האח הגדול, "מה היא עושה?" היה קארל שואל לעיתים. חיבתו לאחיו לא נעלמה מעיניהם והם קראו לו בכינוי חיבה "Doodie". הוא ביקש מאחיו להביא כמה מהצעצועים לבית החולים, ובראשם בובה בדמותו של מתאבק ה-WWE בשם John Cena האהוב עליו. הוא חלם לשחק ב-XBOX שלו לאחר שישתחרר, ואביו חלם לראות אותו משחק עם ילדים אחרים אחרי שזה יקרה.

אבל זה לא קרה. לפני כשבועיים, הפסיק ליבו הקטן של קארל לפעום.

ההשתלה המיוחלת לא הספיקה להגיע. רגעים ארוכים לא עזבה אימו את בנה מידיה. "ליבי נשבר", היא תיארה, "לפחות ידעתי שלא כואב לו יותר, שהוא בגן עדן, זה היה מאוד קשה לצפות בו מדרדר בשבועות האחרונים".

"המשימה הקשה ביותר", היא אמרה, "היית למצוא כיצד לספר על כך לאחיו", בני 6 ו-4 ואחותו בת השנתיים. לאחר התלבטויות קשות, נראה היה לקיישה שהיא מצאה בליבה את המילים הנכונות – "קלארק השיג את ליבו בגן העדן".

"הוא ניצח".

Are you an organ donor?

אולי תרצו לדעת מדוע בחרתי להביא כאן סיפור מחו"ל. התשובה פשוטה, תקשורת הישראלית כמעט ולא מביאה את סיפורם של הממתינים להשתלה.

בעוד שאלה הם הסיפורים החשובים ביותר עבורי. האנשים.

סיפורם של אנשים, הם החדשות האמיתיות בשבילי. סיפורם של אנשים, עבורי, היא לא סוגיה לאומית, היא סוגיה אנושית. וככזו, היא חוצה גבולות, חוצה לבבות ומחברת בין כולנו.

זה הזמן להודות, אינני אדם דתי. מסורתי אמנם אך לא דתי.

אך אני מכיר בחשיבות העצומה שיש לדברי הרבנים. וזה ברור, כל אחד מאיתנו, בעבודתו המקצועית, שואל מישהו, לומד ממישהו. יתרה מכך בקשר שבין אדם מאמין לאלוקיו.

במשך שנותיה, הנפיקה הדת היהודית הרבה חוכמה ולמדה הרבה על יחסיו שבין אדם למקום ובין אדם לאלוקיו. הרבה מעבר ל"עשה טוב" כוללת הדת היהודית הוראות מפורשות כיצד לעשות טוב וכיצד להמנע מרע. וזה ברור, הרי נאמר "הדרך להגינום רצופה בכוונות טובות". כולנו היינו עדים למעשים שלא ייעשו בשם הטוב והאחווה האנושית. אפילו פנינת החוכמה "ואהבת לרעך כמוך" אינה כוללת את דרכי האמונה שבין אדם לאלוקיו.

פנינה בלומן היא ילידת שנת 79. את רוב חייה היא בילתה בדיוק באותה עיר, בה ביליתי גם אני את רוב חיי – פתח תקווה. בפתח תקווה היא למדה, תחילה בבית הספר "נר-עציון" ולאחר מכן בבית ספר תיכון. לאחר סיום שירותה הצבאי, התקבלה פנינה לבית הספר לרפואה, "הדסה עין כרם" בירושלים. בסיום לימודי הרפואה שלה, החליטה פנינה להתמחות ברפואת משפחה, והחלה את ההתמחותה בסניף של קופת החולים "מכבי" בנתניה.

בחג ההחנוכה של שנת תשס"ח, נישאה פנינה לאביעד טויטו, ויחד בחרו הזוג את שם משפחתם החדש – "דרור". בשנת תשע"א נולדה בתם הבכורה – שיר.

אך לגורל היו כנראה תוכניות אחרות. בשנת תשע"ב, עמדה פנינה ללדת את בנה השני, מעיין. אך סיבוך נדיר התרחש בלידה והיא אבדה את הכרתה. כעבור שבוע ימים נפטרה פנינה. רק בת 33 הייתה במותה.

אני לא חושב שניתן לתאר במילים את הכאב וההלם. אני איבדתי חברים למחלה סופנית (CF המזורגג, סליחה על הבוטות). כאן, ללא תרומת איברים, המוות עומד באופק. תקתוקיו של שעון החול נשמעים היטב והידיים מושטות לעצור. להרוויח עוד כמה דקות, עוד כמה רגעים עם אדם יקר עד ששעון החול יעצור מלכת. אינני מכיר כיצד זה להכנס לחדר הלידה ולצאת לחדר הניתוח. אך אני מכיר היטב את ההמתנה, את התקוות, התפילות והאמונה. האמונה המלאה שיקרה נס והיא תצא מזה. התהום שפוערת הבשורה המרה מהממת. ביום בו נפסיק להתאבל על מתנו, נפסיק לאהוב אותם בעודם בחיים. אני מכיר איך זה לסחוב עד ההלוויה ולאחר מכן … כלום.

פנינה ז"ל הייתה בתה של מזכירתה של ישיבת ההסדר פתח תקווה. כאות הוקרה, לזכרה של פנינה, נוסד בישיבת ההסדר פתח תקווה, בית מדרש "יד לפנינה", בית מדרש לתורה וחיים על שמה של פנינה דרור בלומן ז"ל ופתח את שעריו בערב עיון בנושא תרומת איברים, בו השתתפו שימות כמו חבר הכנסת עותניאל שנלר, הרב יעקב אריאל, הרב יובל שרלו וגם אנשים שהכירו את פנינה (כן, אנשים רגילים).

אני לא משלה את עצמי. כמצדד בתרומת איברים אני מודע היטב לויכוח שיש בתוך הציבור הדתי על תרומת האיברים. זו הסיבה מדוע אני מסיר את הכובע בפני הדברים שאמר הרב יובל שרלו. לחצו על משולש הנגן למטה והאזינו לדברים בעצמכם. מצווה גדולה יש בתרומת איברים – הרב יובל שרלו.

משפחתה של פנינה תרמה את איבריה וכך הצילה את חייה של אישה צעירה. וזה המקום להגיד, כפי שכבר אמרתי לא פעם כאן באתר שאלה הן המשפחות שתורמות ומצילות חיים. משפחות אצילות מתוכן יצא אדם ישר והגון אשר ביקש במותו להציל חיים ואלה הן המשפחות האצילות שברגע קשה מאוד כיבדו את רצון בתן והצילו חיים שבלעדיהן עמדו לגווע.

אני שולח את תנחומיי הכנים למשפחתה של פנינה דרור-בלומן וכפי שכתבתי כאן באתר, מסיר את הכובע ואומר תודה למשפחה היקרה:

תודה שלא אמרתם, השומר אחי אנוכי.

"השומר אחי אנוכי?", משיב קין בסיפור הפותח את ספר בראשית.

סיפור הבריאה, הפותח את הפרקים הראשונים בספר בראשית איננו סיפור אנושי. איננו יוצרים עולמות ב-6 ימים. איננו למדים לעשות זאת. איננו מחלקים את האנושות לשפות שונות ואיננו מצילים אותה ממבול. אנחנו אנשים. אנחנו חיים את חיינו.

סיפורם של קין והבל הוא הסיפור האנושי הראשון בספרי התנ"ך. סיפורם של אנשים, לא של אלים. מדוע דווקא הסיפור הזה ראשון? מה כל כך מיוחד בו שהביא אותו אל המקום הראשון בספר הכל כך חשוב לאנושות? מדוע אין זה סיפור המבול או הצלתו הם הסיפורים הראשונים? הרי בוודאי, סיפור זה נבחר בקפידה. התנ"ך נועד לאנשים, לא לאלים. איננו תולים כוכבים במקומותיהם. אנחנו חיים את החיים, עם השאיפות והרצונות שלנו. עם היתרונות והחסרונות שבהם. עם החלומות ועם המשברים.

היה בוודאי משהו מאוד מיוחד בסיפור הזה שיוצרי התנ"ך רצו להניח מיד בכניסה. משהו שיגבר על השיעורים המאוחרים יותר. על החובות והמצוות . על דרך החיים.

מספר השיעורים בסיפור הזה גדול הרבה יותר מזה שפוסט זה יכול להכיל. אך יותר מכל, רוצה אני להתעכב על השיעור החשוב מכל שמלמד אותנו פרק זה. שיעור, אשר הוא בעיניי הסיבה מדוע זהו הסיפור הראשון ביותר מבין כל ספרי התנ"ך. לפני המצוות והחובות שהתורה מטילה עלינו. השיעור הראשון שעלינו ללמוד על כדור הארץ.

השומר אחי אנוכי?

אי הבל אחיך? שואל אלוקים את קין. לא יודע, עונה קין, השומר אחי אנוכי? רצחת את אחיך, משיב אלוקים לקין . ארור תהיה מן האדמה שפצתה את פיה כדי להכיל את דם אחיך. רצחת ועתה, ארור תהיה בגלל מעשיך.

השומר אחי אנוכי?

מספר פירושים יש לביטוי הזה. זהו השיעור החשוב ביותר שאנו למדים מהסיפור הזה. זו הסיבה למה זהו הסיפור הראשון, הפותח את החלק האנושי של ספר הספרים.

השומר אחי אנוכי?

אין עונה אלוקים לקין על שאלה זו. מכאן יכול הקורא התמים להסיק שכל פירוש של השתיקה הזו הוא בסדר. אין בהכרח הכוונה שהתשובה היא כן, בעייני הקורא התמים יכול מאוד להיות שהתשובה היא לא! אבל זו בדיוק הנקודה! אלוקים לא באמת צריך את השתובה של קין כדי להבין שרצח את אחיו ואנו רואים זאת מיד בפסוק הבא. אלוקים יודע שהבל נרצח, יודע שקין הוא הרוצח ושאל את קין כדי להעמיד אותו ואת כולנו על הנקודה המאוד חשובה הזאת.

שומר אחי אנוכי.

זהו השיעור הראשון שבחרו ללמד אותנו מחברי התנ"ך. השיעור הראשן בחשיבותו. השיעור הראשון בסידורו. שיעור האחריות ההדדית, בין אנשים, על כדור הארץ.

הרבה לפני שנוסחו המצוות, הרבה לפני עשרת הדיברות. הרבה לפני שנוסח המשפט "ואהבת לרעך כמוך". הרבה לפני אלה ואחרים הייתו זו האחריות לאנשים אחרים, אנשים לידך, אפילו אם לא אהבת לרעך כמוך.

מהי תרומת איברים אם לא אחריות הדדית? מהי משפחה אשר איננה תורמת אם לא המשפחה המשיבה "השומר אחי אנוכי?". מהי תרומה? מהי עזרה? מהי אחריות הדדית?

תרומת איברים היא נקודת אור עבור הרבה משפחות שמוקפות בחושך. זו החלטה אמיצה בשעה קשה. זו אצילות נפש מדהימה של משפחה בשעה קשה שאני מסיר בפניה את הכובע ואומר תודה.

תודה שלא אמרתן: השומר אחי אנוכי?

כל הזמן אנו צופים בסרטים. מדי פעם אנו נתקלים בסרטים מיוחדים. אבל זו הפעם הראשונה שנתקלתי בסרט בו לגיבור הראשי יש CF.

בכל פעם שאני רואה סרטים הנוגעים לנושא הזה, אני תוהה תחילה האם זה לא Texas Sharpshooting (האגדה הנודעת על הטקסני שקודם כל יורה בצידו הרחב של האסם ואז מצייר את עיגולי המטרה עם הפגיעה במרכז), נראה שהפעם התשובה למרבה השמחה היא לא. מקס מק-גייר (Max McGuire) הבמאי והתסריטאי של סרט זה הוא חולה CF אמיתי, כך שלא מן הנמנע שהוא הביא לסרטו הרבה מחוויותיו האישיות.

הסרט הוצג לראשונה ב-Palm Springs International Film Festival (קליפורניה, ארה"ב) ב-12 לינואר והוקרן פעמיים ל-2 אולמות שנמכרו במלואם (וואו).

גיבורו של הסרט, וויל, נולד עם סיסטיק פיברוזיס. בדקות הראשונות של הסרט אנו מגלים לא מעט מידע על המחלה, עם מידה לא מבוטלת של הומור. אך כלשונם של יוצרי הסרט, לגורל ולאהבה היו תוכניות שונות לחלוטין עבור וויל. אחרי ש-CF הארור קטף את חברו (ולא, זה לא מפריע לי לקלל את CF גם כאשר מדובר רק בדמות טלויזיונית), מגלה וויל שחברו ביקש שהוא יהיה זה אשר יקח את אפרו לכנסיה אגדית במקסיקו שנכונה בסגולות ריפוי אגדתיות. לשם כך, הוא מגלה, יהיה עליו לעבור יותר מ-2,000 מייל דרומה לאורך ה-Pacific Coast Highway בקליפורניה לתוך מדבריות ה-Baja שבמקסיקו. מלווה בהומור טוב, הופך הסרט מסיפורו של החולה לסרט אודות מסע, אהבה וגילוי עצמי (במובן הטוב של המילה). יותר מכך, לא אוכל לגלות לגלות לכם קוראים יקרים, כדי לא להפוך את הפוסט לספויילר.

כאן תוכלו לקרוא עוד קצת על הסרט ולקרוא את הראיון עם הכותב ובמאי, מקס מק-גייר. מומלץ מאוד.

נקווה רק שהסרט יגיע גם (בפורמט כלשהו) לארץ.

היי,

בשיטוטיי ברשת האינטרנט, מצאתי סרטון מרגש זה. אנא צפו בו והעבירו אותו הלאה. המודעות חשובה מאוד.

אני איבדתי כמה אנשים חשובים עבורי לסיסטיק פיברוזיס. בואו נעשה שינוי! לא נותנים ל-CF לקחת!

בהתיעצות עם אזרחיה שקיימה ממשלת Wales, נמצא שמרבית האנשים תומכים בשינוי השיטה הקיימת, לשיטה לפיה כלל האנשים יחשבו לתורמים למעט אלה שהצהירו על כך.

Opt-out organ donation supported in public consultation

בהתיעצות עם אזרחים שביצעה ממשלת Wales נמצא ש-52% מהמשיבים צידדו בשינוי השיטה ורק 39% היו נגד. ב-Wales, בה כל שבוע נפטר אדם לאחר שלא היה עוד בכוחו לחיות עד להשתלה המיוחלת, מעוניינת הממשלה להחליף את השיטה הקיימת.

כידוע, קיימות שתי גישות עקרוניות לתרומת העיברים. האחת היא Opt-In המכונה "הסכמה מדעת" והשניה היא Opt-Out המכונה "הנחת הסכמה". בשיטה הראשונה, רק אלה שמעוניינים שאיבריהם יתרמו להציל חיים חייבים להצהיר על כך ורק הם ברוב המקרים יהוו את מעגל התורמים. בשיטה השניה, Opt-Out כלל האנשים נחשבים לתורמים ומי שלא מעוניין בכך יכול להצהיר על כך ולצאת ממעגל התורמים. כאן, זהו המקום לציין שאני באופן אישי לא רואה שום הבדל מעשי בין השיטות, בשתי השיטות כל מי שמעוניין לתרום איברים יכול לעשות זאת ומי שלא מעוניין לתרום איברים גם יכול לעשות זאת.

מימד נוסף שבדרך כלל מצטרף לשיטה הוא הרכות שבה (הדברים נעשים). הכוונה היא ליכולתה של המשפחה לשנות את החלטתו של אדם, והיא קיימת בשתי הגישות. מבחינים בין שיטה רכה, בה למשפחה יש את מלוא החופש לשנות את החלטתו של אדם לשיטה קשה, בה למשפחה אין כל אפשרות לשנות את החלטתו של אדם.

כאן זהו אולי המקום לציין מה השיטה שאני מאמין בה, לשם ההגינות. אני בעד הנחת הסכמה (Opt-Out) רכה. למה? כיוון שגם במדינה שלנו, כמעט כמו בכל מקום אחר בעולם, עשרות אחוזים מכל הנשאלים בכל הזדמנות שהיא מצהירים על רצונם להציל חיים, המספר צונח לאנשים בודדים ככל שהדבר נוגע לחתימה ממשית על כרטיס אדי או תרומה. למה הכרטיס חשוב? כיוון שאני מאמין שכאשר המשפחה נשאלת, בשעה קשה בה מכת האובדן נראית קשה מתמיד, הידיעה על כך שהאדם ביקש להציל אחרים, מקלה במעט על ההחלטה. לרוב, כאשר האנשים נשאלים לסיבה לפערים, קשה למצוא תשובה מוצקה שמונעת מהם לקבל החלטה חשובה זו. לדעתי הסיבה תמונה בכך שהדבר בדרך כלל איננו נוגע באופן אישי לנשאלים. אני יודע, תשאלו כל מי שפועל באופן אקטיבי לקדם את תרומת האיברים כיום – אני מהמר ש-99% מהם חוו את המחסור הטראומטי על בשרם. להקל על הצטרפותם של תורמים חדשים לצד אפשרות קלה ליציאה עבור מי שאינם רוצים בכך – זו הסיבה מדוע אני בעד.

ממשלת Wales צפויה להגיש בסביבת יוני את הצעת החוק לכניסתה של המדיניות החדשה לתוקף. "הדיון בתרומת איברים מעורר רגשות עזים ולאנשים רבים יש דעה מגובשת בנושא" – אומרת שרת הבריאות Lesley Griffiths. "ממשלת Wales נחושה להציג תרבות חדשה של תרומת איברים המתבססת על הנחת הסכמה" – היא אומרת – "תרבות זו יכולה להעלות ב-25% את תרומות האיברים" – היא הוסיפה.

היא נערה אחת, אבל היא גרמה לכוכב הפופ הקנדי, ג'סטין ביבר, לפרסם ציוץ בטוויטר שלו למיליוני מעריציו שגרר אלפי ביקורים באתר תרומת האיברים הקנדי ואלפי תורמים חדשים . האתר פשוט לא עמד בעומס. כיצד היא עשתה זאת?

Woman who asked Bieber to promote organ donation shares story

הלן קמפבל היא נערה קנדית כבת 20. במשך חייה לא היה לה קל לנשום. ימים אחרי שאובחנה עם Pulmonary Fibrosis, פרסמה הלן את הקריאה הנרגשת הבאה: "היי @justinbieber!, אני מאמינה שאתה צריך להשתמש בקולך ולעזור להציל חיים כמו שלי" בחשבון הטוויטר שלה @alungstory.

למרבה הפלא, היענותו של ג'סטין ביבר הייתה מהירה. הוא העביר את קריאתה המרגשת של הלן לכ-16 מיליון וחצי מעריציו העוקבים אחריו בטוויטר, בתוספת בקשה אישית משלו.

"בימים הראשונים, המספרים זינקו לגבהי שיא" – אורמת Ronnie Gavsie, המנהלת את Trillium Gift of Life Network המפעילה את BeADonor.ca. האתר, שבימין הרגילים ראה כ-300 מבקרים וכ-50 נרשמים מדי יום, חווה 326 נרשמים חדשים ו-1,458 מבקרים רק ביום הראשון (!) בו פרסמה הלן את בקשתה, והאינטרנס לא דאך במשך ימים רבים.

והמספר רק גדל. הסיפור קיבל תהודה גם בכלי תקשורת רבים מסביב לעולם והגיע גם לארצנו הקטנטונת.

עבור הלן, הנזקקת לתרומת ריאות כדי לחיות, היה זה רגע מרגש במיוחד. "אנחנו בדרך כלל לא מתפנים לזה כל עוד זה לא נוגע לנו או לאנשים החשובים לנו" היא אומרת. מספר האנשים המתעניינים בסיפורה ובתרומת איברים מפיח בה תקווה מחודשת.

"אני צעירה" – אומרת הלן – "לעיתים, זה קשה לאנשים להבין מה קרה. אבל בואו נעשה שינוי. בואו נגרום לשינוי!"

וכולנו כאן באתר מאחלים להלן אריכות ימים והרגשה טובה ומצטרפים לקריאתה הנרגשת – בואו נגרום לשינוי!

ואני שואל, מתי הנושא יהיה מספיק חשוב למפורסמים הישראלים כדי שגם המפורסמים הישראלים ירתמו למשימה?

הלוואי