2011.
זו השנה בה גיליתי את הכאב העצום. את כאב האובדן. את כאב המשפחות ש-CF קטף את יקיריהן. את כאבן של המשפחות האצילות שתרמו איברים.
כיוון שבוודאי מדובר במשפחות, כאלה שבהן גדלו בנים ובנות שבחרו לתרום. משפחות אצילות שכיבדו את רצון יקיריהן וזכרו גם את כאבם של אחרים בשעה חשוכה מאוד משל עצמה.
אך ביום זה, תרשו לי לזכור את אלה אשר CF הארור קטף השנה.
לואיס לוי-פצ'וני (בת 28)
עוז גרנר (בן 24)
ו-ויקה (ויק) שפיר (בת 29)
Turnaround, every now and then I get a little bit lonely and you're never coming round
Turnaround, every now and then I get a little bit tired of listening to the sound of my tears
Turnaround, every now and then I get a little bit nervous
That the best of all the years have gone by
Turnaround, every now and then I get a little bit terrified
And then I see the look in your eyes
Turnaround bright eyes, every now and then I fall apart
Turnaround bright eyes, every now and then I fall apart
Once upon a time I was falling in love
But now I'm only falling apart
There's nothing I can do
A total eclipse of the heart
Once upon a time there was light in my life
But now there's only love in the dark
Nothing I can say
A total eclipse of the heart
תהיינה נשמתכם צרורה בצרור החיים
פינגבאק: סיכום 2011: אופטימיות זהירה | כל צבעי הורדים
פינגבאק: 'הנחת הסכמה' בישראל – מכתב פתוח לשרת הבריאות | כל צבעי הורדים