מחקר חדש שהתפרסם לאחרונה באוסטרליה מלמד כי מירב הנשאלים מעוניינים כי חתימתם על כרטיס תורם תהיה סופית מבלי שתינתן למשפחתם הזכות להטיל וטו.
Australians want final say on organ donation
תוצאות של מחקר חדש שהתפרסם לאחרונה באוסטרליה, מצביעות על כך שכמעט כשלושת רבעי מתוך 3,000 המשתתפים מעוניינים בכך שהחלתתם האם לחתום על כרטיס תורם תהיה סופית ואינה הפיכה על ידי משפחתם. המחקר, שנערך על ידי אוניברסיטאות Flinders, Adelaide ו-Macquarie מצא כי מירב המשתתפים מעוניינים כי ההחלטה תהיה אישית בלבד.
תוצאות המחקר ימסרו בקרוב לראשי רשת תרומת האיברים האוסטרלית וקובעי מדיניות שונים בקרב היבשת. על כל פנים, מבקשים עורכי המחקר לחתום את דבריהם במסר החשוב הבא: לפיו מאוד חשוב לעדכן את בני המשפחה בכל החלטה שמקבלים.
השאיפה להפוך את החתימה על כרטיס תורם למחייבת אינה יחודית לאוסטרלים. לא מזמן כתבתי כאן על יוזמה כזו כאן בישראל.
מה שלי, באופן אישי, חסר, זה מחקר מקביל של ההשפעה שתהיה לצעד כזה על המתנגדים לתרומת איברים. כפי שכתבתי כאן בעבר, השארת המילה האחרונה בידי המשפחה פותרת רבות מההתנגדויות לתרומת איברים. בבואינו כיום לערוך מחקר על ההליכים הרצויים לביצוע התרומה, יש קודם כל לזכור כי 10% בלבד מהאוכלוסיה (מעל גיל 17) הסכימו לתרומת איברים.
אי לכך, במקביל להבטחת תרומתם של אלה החתומים, חייב להתנהל מחקר מקביל המברר כיצד תשפיע שלילת יכולת המשפחה להחליט על האפשרות לשינוי דעתם בעתיד של המתנגדים כיום (תקל או תקשה).
מדוע חסר? כיוון שצעד כזה בהכרח נובע מחששם של החתומים על כרטיס תורם מכך שמשפחתם תפר את חתימתם ותתנגד לתרומת איברים.
היכן אנחנו בכך? ניתן לראות בקלות בגרף הבא:
מה הן הסיבות לכך שמשפחות מסרבות?
אני משער, מרובות. אך תרשו לי לנסח את התשובה הקודמת בדרך אחרת. מה הסיבות לכך שהמשפחות מסרבות? זהות בוודאי לכך שכלל האוכלוסיה מסרבת. במילים האחרות, המשפחות המסרבות (בפשטות) שייכות למחנה המתנגד לתרומת איברים ולכן הם מסרבות. סיבותיהן נפרסות, כמובן, על כל שלל ההתנגדויות הקיימות.
עכשיו, אפשר בנקל לראות כי שלילת יכולתה של המשפחה לומר את המילה הסופית, מרחיקה את אלה שמתנגדים. הרי המתנגדים לתרומת איברים עושים זאת מסיבה פשוטה: הם מכירים ברוב המקרים בערכה מציל החיים של התרומה אך עבורם קיים ערך עליון יותר מפעולה זו.
חופש הבחירה, אמונה דתית, וזוהי רק רשימה חלקית. ערכים שתמיד ישארו לצד תרומת האיברים. הדרך להסכמה אינה מונחת בהחלפת דתו של אדם. כמובן. היא, כמובן, מונחת בשילוב התרומה באמונתו הדתית. כך גם לגבי מירב ההתנגדויות הנותרות. מכאן, כי שילובה של המשפחה היא בין הדרכים החשובות ביותר לטיפול בהתנגדויות. משפחה שתדאג, למשל, לתרומה בהתאם לאמונתו הדתית של אדם (בהמשך לדוגמא הקודמת). האדם סומך למעשה, על שיקול דעתה של משפחתו בביצוע התרומה בדרך ההולמת את רצונו.
לכן, זו למעשה הסיבה, מדוע לדעתי אין ללכת בדרך המבטיחה את תרומתם של 10% החתומים ומרחיקה מתרומת האיברים את ה-90% הנותרים.
ובנימה אישית יותר אוסיף, כי (כפי שכתבתי כאן לא פעם בעבר) זוהי המשפחה שתורמת. משפחה, מתוכה יצא אדם ישר הקשוב לכאבם של אחרים וכן משפחה הגונה הקשובה לכאבה של משפחה אחרת גם בשעתה הקשה ביותר. שלילת יכולת המשפחה להשפיע נוטלת מהמשפחה את הנחמה שבתרומת האיברים, בידיעה שחיים ניצלו והופכת את תהליך התרומה למכני. אנחנו פשוט עוד לא שם.