מה אתם יודעים על Opt-Out?

הנחת הסכמה מאפשרת את תרומתם של אנשים אשר לא חתמו במהלך חייהם על כרטיס תורם. בשיטה זו, הקרויה Opt-Out בלעז, אין גם כרטיס תורם. אין בו ממש צורך.

לא פעם סקרנו כאן באתר את הגישות הקיימות לתרומת איברים. עשינו זאת בהקשרים שונים ומסיבות שונות. קיימות כ-3 גישות עקרוניות בעולם לנושא זה

הסכמה מדעת (Opt-In), היא השיטה המקובלת בישראל. אשר בה אין נתרמים איבריו של אדם אלא אם הצהיר על רצונו בכך במהלך חיים. הנחת הסכמה (Opt-Out), היא שיטה בה כלל האנשים נחשבים לתורמים אלא אם התנגדו במהלך חייהם לתרום איברים ו-Mandated Choice אשר בה קיימת חובת הבחירה לכאן או לכאן.

אך כיצד מסווגים שיטות אלה? האם נוכחותו של כרטיס תורם בישראל הופכת אותנו בהכרח ל-Opt In (הסכמה מדעת).האם העדרו של כרטיס כזה הופכת ביוון הופכת אותה ל-Opt-Out (הנחת הסכמה)? כיצד יודעים?

לרוב, שאלה זו אינה נשאלת. מדוע? כי אנשים מאמינים בסממנים החיצוניים על מנת להחליט. ואני דווקא רוצה להתעקש ולשאול. מדוע? כי לתשובה האמתית על שאלה זו השפעה מכרעת על תרומות האיברים.

בצורה בסיסית, אכן נהוג לקבוע את השיטה לפי סממנים חיצונים, כגון קיומו של כרטיס תורם. אבל על מה בעצם אנחנו מדברים? אנחנו מדברים על תרומת איברים. אז מדוע, בעצם, אנחנו מדברים על חתימה על כרטיס תורם ולא על תהליך התרומה בפועל?

האם מי שלא חתם על כרטיס אדי בחייו (בישראל) איננו יכול לתרום את איבריו? האם מי שהצהיר שאיננו רוצה שאיבריו יתרמו (בספרד), איננו יוכל לתרום אותם לעולם? זו הנקודה האמתית.

זו הנקודה אשר בה קובעים אנחנו כחברה, באיזה עולם אנחנו חיים. זו הייתה הנקודה בה בחרה משפחתו של הכדורגלן אבי כהן שלא לתרום את איבריו אף על פי שבחר לחתום בחייו על כרטיס אדי. זו גם הנקודה בה אנשים רבים בוחרים לתרום את איברי יקיריהם גם אם לא החזיקו בחייהם בכרטיס אדי. משמע, זו הנקודה הקובעת.

וזה – מי נשאל בנקודה זו, האם ברצונו/ה לתרום איברים – אשר קובע האם אנחנו נוהגים בשיטת ה-Opt-In או בשיטת ה-Opt-Out. מכיוון שאין מניעה משאלה פשוטה לכל אחד/ת שהגורל רצה שתהיה לו/ה האפשרות לתרום. מי שידע שאדם היקר לא רצה בכך – יגיד לא, מי שידע שאדם היקר לו רצה בכך – יגיד כן ומי שאיננו יודע יכול להשיב בכל דרך שהולמת את האדם שהכיר. הנקודה הבסיסית היא, למי להציג את השאלה.

משיחתי עם אנשי אדי, מתברר כי בישראל נשאלים כל האנשים אשר יכולים לתרום.

החתימה על כרטיס תורם, אדי או בלבבי, היא רק דרך לדעת מה היה רצונו של אדם בשאלה החשובה של תרומת איברים. לעיתים, אנשים מספרים למשפחתם את החלטתם מבלי לחתום על כרטיס. אין צורך, המשפחה יודעת.

כך שבעצם, כלפי חוץ, מקובלת בישראל שיטת ההסכמה מדעת (Opt-In), והשיטה הנהוגה בפועל היא הנחת הסכמה (Opt-Out) כאשר למשפחה הזכות להטיל וטו על כל החלטה שלא תהיה. ממש כמו השיטה המקובלת בספרד, המצליחה ביותר בעולם. וכל אלה שמתנגדים – שמורה להם הזכות לנהוג כך. ממש כמו שמשפחתו של אבי כהן הפכה את החלטתו מסיבותיה היא.

ובנימה אישית יותר אוסיף, זהו הרגע שבו הבנתי שלא בשיטה טמונה ההצלחה לשכנע אנשים להציל חיים בתרומת איברים. אלא בהקשבה לסיבות המונעות מהם לעשות זאת והטיפול בהתנגדויות שלהם. כך אם נבחר "להמיר", למרעית עין, את השיטה בישראל ל-Opt-Out, אנו אולי נגרום למרבית האנשים לשקוט על שמריהם ולהפסיק את ההתמודדות החשובה עם ההתנגדויות הקיימות. וזה כמובן, אסור שיקרה.

ה-Opt-Out כבר בישראל. התרומות עוד לא. אבל זה תלוי רק בנו.