וורן באפט. הונו האישי נעמד ב-53.5 מיליארד דולר ארה"ב. הוא אחד האנשים העשירים בתבל. לפני מספר שנים, התחייב באפט למסור כ-99% מעושרו לצדקה והחל לעשות זאת. את המלאכה תשלים, במידת הצורך, צוואתו.
האם וורן באפט תורם איברים?
אמממ …
דיון מעניין שפגשתי במהלך כתיבתי על תרומת איברים – I'm a registered organ donor, maybe you should be too?
מומלץ לעבור על הדיון. זה תמיד נחמד לקרוא דיון מושכל ומעניין.
למעשה, כבר כתבתי כאן על כמה דיונים מעניינים בעבר. אין זה מפתיע, דייונים ברשת האינטרנט, הם מקום מצויין להביא (וגם ללמוד) על הנימוקים של אלה שבעד ואלה שנגד.
ובכן, נגד.
הנושא הלא פשוט כתרומת איברים, מביא איתו לא מעט התנגדויות. הרבה אנשים מוצאים את הקרקע להתנגדות שלהם באמונתם הדתית, הפילוסופית, הסתכלותם על החיים והחשש מפני המוות. הרבה פעמים, אלה הן הסיבות מדוע אדם יגיד 'לא' לתרומת איברים, גם כאשר הוא מכיר בהצלת החיים. כאשר גם עבורו, החיים הם ערך עליון.
אך קיים משהו נוסף, משהו שלא תמיד מגיע אל פני השטח. משהו שאני שומע די הרבה.
"גופי הוא רכושי"
זה בהחלט נכון. אך זו הסיבה מדוע בחרתי בדיון שאת הקישור אליו הבאתי למעלה. הרבה מאוד פעמים, מקבל המשפט הזה את ההמשך הבא – "ולכן, כמו לגבי שאר הרכוש שיש לי – אין למדינה/קהילה זכות לומר לי, מה לעשות איתו לאחר מותי – כך גם לגבי איבריי".
בקיצור, "אף אחד לא יכול להגיד לי לתרום לצדקה את כספי לאחר מותי, כך גם לגבי תרומת האיברים".
99% מעושרו, החליט וורן באפט למסור לצדקה. מה לגבי תרומת איבריו?
השאלה הזו חשובה כמובן, בכל פעם שהדיון נוגע לשיטה האולטימטיבית לתרומת איברים – הנחת הסכמה (לפיה כלל האנשים נחשבים תורמים, למעט אלה שהכריזו שאינן מעוניינים). זו לא השיטה בישראל, אך גם לנו חשובה ההבנה אליהה הגעתי כאשר קראתי את הדיון הנ"ל, אותה אחשוף עוד מעט. גם כאן בישראל, אני פוגש לפעמים התנגדות על בסיס זה. לא ממש ל'הנחת הסכמה', אלא למאמצי השכנוע.
ובכן, מהי התובנה?
על פני השטח, נראה הטיעון הנ"ל כלגטימי ביותר. בחברה חופשית בה אנו חיים, לא הממשלה ולא הקהילה רשאים להגיד לאדם מה לעשות – למעט מספר מועט של יוצאי דופן, כגון חוקי התעבורה או פלילים וגם כאן הדברים פחות או יותר ברורים והגיוניים. לא יעלה על הדעת חיוב לבלות את החופשה במקום מסויים או שליטה על מספר הילדים שמשפחה רוצה.
הדבר נכון כמובן , כאשר מדובר בצוואתו של אדם. הוא המחליט הבלעדי למי יעבור כספו. הממשלה או הקהילה, אינם יכולים פשוט לקחת את כספו ולתת אותו (לדוגמא) לצדקה.כך גם לגבי תרומת האיברים.
האם בעולם שלנו אפשר לחייב אדם משפטית, לתרום מכספו כדי להציל חייו של אדם אחר?
אך זו בדיוק הטעות שמסתתרת במשפט הזה. להבדיל אלפי הבדלות מכל רכוש אחר שיש לאדם, הוא אינו מוריש את איבריו, לא בצוואתו ולא בכל מסגרת אחרת.
וכך אני מעתה אשיב למשפט הזה. וזה מה שאני ממליץ לכל אחד ואחת מכם לעשות.
אין לאדם מה לעשות עם איבריו במותו. להבדיל מכל דבר אחר עלי אדמות, איבריו של אדם אינם, כאשר הוא איננו. אך זהו אינו סוף פסוק. אינו התהום. זו יכולה להיות התחלה חדשה עבור אלה שחייהם עומדים לגווע. אשר אורם רועד כאשר רוח המוות מנשבת.
כאשר הלב נשבר לרסיסים ושום נחמה לא תאסוף את השברים. לבבות שיודעים להרגיש, עשויים מזכוכית. הם נותנים לאורה של השמש וחשכה של הלילה להביט פנימה ולהאיר על האנשים מסביב עם האור שבפנים. ולכן, כאשר הם נשברים, שום דבר כבר לא ידביק אותם חזרה.
ולגבי וורן באפט. עמדתו המדויקת לגבי תרומת איברים אינה פורסמה. אך כאשר עוקבים אחרי מעשי האיש, משתכנעים שאם האפשרות תיפול בחלקם, משפחתו תתרום. שוב, אלה הן המשפחות שתורמות.
ובנימה אישית יותר אציין שאינני תורם איברים מכיוון שאני חש חייב. אני תורם איברים מכיוון שאני רוצה להשאיר אחריי משהו חשוב הרבה יותר מכל רכושי.
חיים.