כל הזמן אנו צופים בסרטים. מדי פעם אנו נתקלים בסרטים מיוחדים. אבל זו הפעם הראשונה שנתקלתי בסרט בו לגיבור הראשי יש CF.
בכל פעם שאני רואה סרטים הנוגעים לנושא הזה, אני תוהה תחילה האם זה לא Texas Sharpshooting (האגדה הנודעת על הטקסני שקודם כל יורה בצידו הרחב של האסם ואז מצייר את עיגולי המטרה עם הפגיעה במרכז), נראה שהפעם התשובה למרבה השמחה היא לא. מקס מק-גייר (Max McGuire) הבמאי והתסריטאי של סרט זה הוא חולה CF אמיתי, כך שלא מן הנמנע שהוא הביא לסרטו הרבה מחוויותיו האישיות.
הסרט הוצג לראשונה ב-Palm Springs International Film Festival (קליפורניה, ארה"ב) ב-12 לינואר והוקרן פעמיים ל-2 אולמות שנמכרו במלואם (וואו).
גיבורו של הסרט, וויל, נולד עם סיסטיק פיברוזיס. בדקות הראשונות של הסרט אנו מגלים לא מעט מידע על המחלה, עם מידה לא מבוטלת של הומור. אך כלשונם של יוצרי הסרט, לגורל ולאהבה היו תוכניות שונות לחלוטין עבור וויל. אחרי ש-CF הארור קטף את חברו (ולא, זה לא מפריע לי לקלל את CF גם כאשר מדובר רק בדמות טלויזיונית), מגלה וויל שחברו ביקש שהוא יהיה זה אשר יקח את אפרו לכנסיה אגדית במקסיקו שנכונה בסגולות ריפוי אגדתיות. לשם כך, הוא מגלה, יהיה עליו לעבור יותר מ-2,000 מייל דרומה לאורך ה-Pacific Coast Highway בקליפורניה לתוך מדבריות ה-Baja שבמקסיקו. מלווה בהומור טוב, הופך הסרט מסיפורו של החולה לסרט אודות מסע, אהבה וגילוי עצמי (במובן הטוב של המילה). יותר מכך, לא אוכל לגלות לגלות לכם קוראים יקרים, כדי לא להפוך את הפוסט לספויילר.
כאן תוכלו לקרוא עוד קצת על הסרט ולקרוא את הראיון עם הכותב ובמאי, מקס מק-גייר. מומלץ מאוד.
נקווה רק שהסרט יגיע גם (בפורמט כלשהו) לארץ.