לא פעם אנו, המצדדים בתרומת איברים, זוכרים שמצדה השניה של התרומה עומדת משפחה אבלה שאיבדה זה עתה את אחד/ת מיקיריה.
בן, בת, אב, אם, אדם או חווה. ברגעי משבר קשים אלה נשאלת המשפחה את השאלה "האם תהיו מעוניינים לתרום?" בזמן ובמקום שכל אחד חולם להתעורר מחלום הבלהות. ברגעים כאלה נולדת תרומת איברים.
מייק הוא רוכב אופניים מקצועי שמשתתף במירוץ דירוג על מנת להתברג גבוהה יותר בענף הספורט האהוב עליו כל כך. מלווה במשפחתו ובחברתו לחיים, הוא נחוש לנצח את המירוץ במקום הראשון. אך יהיה זה המקום הראשון אשר יביא את המשפחה לבשורה הנוראה מכל. באחד הסיבובים מתנגש מייק בחוזקה בעצם שמונח על הכביש ועף מאופניו. הוא נפגע בראשו ומובהל לבית חולים שם מתבררת האמת המרה – פגיעה מוחית בלתי הפיכה.
ובזמן שמשפחתו של מייק מנסה לעכל את המציאות המרה, בנקודה זו חושפים בפנינו יוצרי הסרט את משפחתה של ילדה בודדת אשר מתפללים לתרומת ריאות שתבוא כיוון שרק היא תוכל להציל את ביתם, את חייה.
וכך מצליחים יוצרי הסרט לגעת בו זמנית בשתי הנקודות החזקות ביותר מתוך מארג הרגשות בתוך כל אחד ואחת מאיתנו – כאבו העצום של אובדן ודאגה שאין לה גבולות לאדם שיקר לנו.
יחד עם משפחתו של מייק מובילים אותנו יוצרי הסרט אחרי ההחלטה המאוד לא פשוטה לתרום את איבריו. אין זה יכול להיות פשוט להציל חייו של אדם אחר כאשר כל מה שאנו מקווים הוא עוד מילה או רגע של שקט עם אדם אהוב המוטל לפנינו. הסרט זוכה לשבחים על הדרך בה הוא עושה זאת. "I was moved to tears …beautifully done on all levels. It really packed a punch" כתב Hugh Jackman. זהו "…a seismic quake set to shatter your complacency about organ donation" כתב Sydney Morning Herald ב-19 לפברואר 2012.
מי שחווה את טעמו המר של האובדן יודע מהן הצלקות שנשארות לנצח. וכאשר בוחרת משפחתו של מייק להציל חיים ולתרום את איבריו, מעלים יוצרי הסרט את השלה החשובה ביותר מכל (אולי) על המסך: מה את/ה הייתה עושה?
הסרט הוקרן ופתח את שבוע ה-DonateLife 2012 באוסטרליה. מידע נוסף על הסרט – כאן.