זהו סיפור אישי, של נסיך שמצא את הנסיכה שלו וה-CF הרשע שכמעט הפריד ביניהם.
Breathless Bride Races Against Cystic Fibrosis to Get to Altar
זהו סיפורה של Kirstie Mills Tancock.
נערה בריטית זו, בהירת שיער, נולדה עם סיסטיק פברוזיס. כמו רבים אחרים, במועדון ה-CF המפוקפק, קריסטי לא נתנה למחלה להשתלט על חייה. להכתיב את הסדר, את מה שהמחלה רוצה.
לא רק מ-CF, גם מאהבה הנשימה נעתקת.
במהלך חייה ניהלה קירטסי אורך חיים ספורטיבי ועבדה כמדריכת ריקוד. אך בגיל 21 נשארו לה ימים ספורים לחיות. רופאיה הכניסו אותה לרשימת המתנה להשתלת ראות בהולה, אך המצב בבריטניה לא טוב בהרבה מישראל. רבים מהחולים מתים בהמתנה להשתלה המיוחלת. לא מכיוון שאין מספיק תורמים. מכיוון שאין מספיק תרומות.
אינני שופט אנשים אשר אני לא נמצא בנעליהם. למרות שאני תומך באופן מובהק בתרומת איברים, איננו חושב שזה נכון להחיל זאת כחובה. לא לפני חובת התרומה לנזקקים (כסף), בכל אופן.
מכל מקום, משנודע לקריסטי על מספר הימים שנותרו לה, היא החליטה (והוא החליט) להתחתן. עם חברתה לחיים מזה זמן רב.
וכאן זוהי הנקודה לציין את בעלה. את האנשים שמוכנים להקריב את ליבם למען בת אדם שעלולה למות לך על הידיים, ימים ספורים לפני החתונה. קהילת ה-CF בישראל איבדה בשנה שעברה את לואיס (28). אני מוריד את הכובע בפני אנשים שהולכים אחר צו ליבם ולא חוששים מדממה. הנשימה נעתקת גם מאהבה, לא רק מ-CF.
הסיפור המופלא של מלחמתה של קריסטי ב-CF, ההמתנה להשתלה והחתונה המתקרבת (אשר התרחשו בו זמנית), הביאו את מצלמות הטלוויזיה לביתה. הסיפור המופלא עלה לאוויר בתוכנית "Breathless Bride: Dying to Live" ב-29 לפברואר בערוץ TLC.
חלומות לחוד, מציאות לחוד. הימים עברו אך לא נמצא תורם. שעון החול של חייה עמד להיגמר. "זוהי בקשתי האחרונה", כתבה קריסטי על החתונה. היא יצאה לחתונה וחזרה לבית החולים למות.
הגרסה המקורית של "בת הים הקטנה", מספרת על בת הים אשר החליטה להקריב את חייה על מנת לבלות לילה עם בן אדם שאהבה ולמות בבוקר. אולי אני לא מבין משהו, אך אני מוצא הקשר דימיוני בין אגדת הילדים הזאת לבין חתונתה של קריסטי. הרבה חיוכחים בוודאי לא היו שם.
תקתוק של שעון. המתנה. למה זה תמיד ארוך יותר כאשר מסתכלים על זה?
אך לפעמים התפילות מתגשמות. The Bride Who Almost Died at Her Wedding: Kirstie Mills' Amazing Story. שמונה ימים אחרי שהתחתנה, נמצא תורם.
הניסים, כאמור, מתרחשים במחיר כבד. מישהו היה צריך למות כדי שחייה של קריסטי ינצלו. משפחתו לא הייתה חייבת לתרום, ואני, כאמור, מתנגד לחייב אותם. אך לאחר שזה קרה, הייתה למשפחה אצילה זו הזכות להציל את חייה של קריסטי. והם בחרו בכן, אפילו שיכלו להגיד לא.
לאחר "החוויה" שעברה על חייה, קריסטי פתחה בלוג, על מנת להעלות את המודעות ל-CF ולתרומת איברים, ואתם מוזמנים לבקר בו.
בשונה ממה שחושבים לעיתים, אנו – אלה שמצדדים בתרומת איברים, לא מייחלים לאובדנה של משפחה אחת כדי שמשפחה אחרת תזכה בחייו. רבים מאיתנו, חוו אובדן טראומטי בעצמם, בדרך כלל כתוצאה ישירה ממצב תרומות האיברים בארץ. עבור רבים , היה זה האירוע המכונן, האירוע שגרם להעריך את חיי האדם כמו באף רגע קודם לכן. הערכת קדושת החיים, היא זו הניע אותי לפתוח את הבלוג ולטפח אותו, כמו רבים אחרים – כל אחד בדרכו. הערכה זו לקדושת החיים לא תביא לעולם אף אחד מאיתנו לקוות למותו של אדם. אז כיצד אנו מבקשים להציל חיים? לצערי הרב, אנשים מתים גם אם לא נרצה בכך. הלוואי והיה לי הכוח לשנות זאת. אין אנו מבקשים את מותו של אדם אחד על מנת להציל את חייו של אדם אחר. מבקשים אנו ממשפחות שאיבדו את יקיריהן, לתרום את איברם כדי להציל חיים. רק אם האפשרות נקרתה בדרכן.