6-ת אלפי אנשים חתמו על כרטיס אדי, מעל לאלף אנשים תרמו דם, כ-4-ת אלפי אנשים רכשו ידע ומיומנויות בנושא החשוב של עזרה ראשונה וכ-14 אלפים צירפו את קולם/ן לעצומות הקוראות לקידום הבריאות והרפואה בישראל.
כך מצילים חיים. אלה הן תוצאותיו של יום הצלת החיים 2013.
כך מצילים חיים. בעשייה בשטח, בדוכנים, בקניונים, בתחנות הרכבת, ברחוב, בתחנות מד"א, בפארקים, בתחנות מרכזיות ובכל מקום. בכל מקום שרוח ההתנדבות מגיעה אליו. רוח ההתנדבות והחמלה נמצאים מאחורי היום הנהדר הזה. הן הסיבות לצאת ולפעול, לשכנע אנשים ולפנות אל ליבם. לעזוב הכל ולהתמסר למטרה החשובה של הצלת החיים.
לא צריכים להמתין למותו של אדם יקר כדי שנושא תרומות האיברים יתפוס את מקום הכבוד והחשיבות, המגיעים לו.
וזה מה שמייחד את שגרירי רוטשילד ואת המתנדבים של כל הארגונים שהשתתפו ביום הנפלא הזה. ההיענות העצומה שמגיעה בוודאי, מהמקום הנכון של ההתנדבות וראו זאת היטב בעמוד הפייסבוק של היום החשוב הזה.
האנשים שעזבו הכל לימים שלמים ויצאו כדי לפעול למען הדברים החשובים שעמדו במרכזו של היום הזה, לא חילקו לעצמם/ן מחמאות ולא צילומי ענק עם תארים ותודות. גם השנה הם עשו את היום החשוב הזה בחן ובשקט והפרסומים היחידים שהיו בפייסבוק ובמקומות אחרים, מדברים בעד עצמם.
היו אלה שימות ופרצופים שהסבירו מה עבורם/ן, ברמה האישית, יש בחתימה על כרטיס אדי, בתרומת איברים, בהצלת החיים.
ועל כך אני מוריד את הכובע ואומר תודה לכל האנשים שעשו את היום הזה למה שהוא היה, ויהיה עוד בשנים הבאות. לאנשים שעבדו קשה כדי להגיע לכל כך הרבה אנשים בשביל דברים חשובים ועשו זאת מבלי ששמם יונף מעל המעשה.
ביום הצלת החיים עצמו, הייתי בירושלים. מאחת הנסיעות בצהרי היום הדלקתי רדיו ושמעתי את אחת המתנדבות ברשת ב' מספרת על היום הזה, פועלו, מטרתו חשיבותו. השיחה גלשה למקומות נוספים ואחת השאלות שהיא נשאלה הייתה מה הניע אותה להשתתף ביום הזה וללמוד רפואה. תשובתה הייתה פשוטה, ואם אנסה לסכם זאת במילה אחת – הצלת החיים.
הסיפוק הנפלא לדעת שמשהו שעשית הציל חיים. ואת הסיפוק הזה שמעתי מעל לכל בהתלהבות שהיא דיברה.
לא היה זה יום ששגרירי רוטשילד ארגנו והיא השתפה בו בעל כורחה. לא בחלק מארגון אחר אשר לקח חלק ביום הנפלא הזה 'אילץ' אותה להשתתף. שמעו זאת בקול, בדברים ובתוכן ומעל לכל, בדגשים. מכיוון שכאן נוכל אנו, כחברה וכאנשים להבדיל, בין מספר דוכנים לחתימה על כרטיס אדי לבין יום הצלת חיים.
תוצאותיו המספריות של היום הזה דומות ליום הצלת החיים של שנה שעברה, שעליו כתבתי כאן. לכאורה, אפשר היה לפרש את זה כדריכה במקום, כחוסר התקדמות לעבר מקומות ואנשים חדשים. כבעיה לחשוף את הנושאים החשובים הללו בפני קהלים חדשים.
אך זה בדיוק להיפך.
כפי שכתבתי, דעתו של אדם אינה משתנה למראה האפשרות לחתימה על כרטיס אדי. אם קיימת שם בפנים התנגדות, היא צריכה להיפתר טרם תונף היד לחתום על טופס ההצטרפות. בוודאי שאם ישנה התלבטות, האנשים שעמדו במרכזו של היום הזה ניסו לפתור אותה, אך אף אחד/ת לא מכריח אף אחד/ת לחתום על הכרטיס ו/או לעשות משהו. האנשים הללו, נמצאים שם עבור אלה שרוצים לחתום ורוצים לשמוע, אך את ההחלטה על תרומת איברים ביום מותו, מקבל אדם בעצמו.
ומכאן גם חשיבותו של הכרטיס.
מפני היותה של ההחלטה לתרום, אישית. לא קל לשתף בה את המשפחה. מכל מיני סיבות. כאן מונחת חשיבותו של כרטיס התורם. ביום מן הימים, כאשר הצרה מתדפקת על דלתינו, ברגע מר ולא פשוט, נוכל לדעת שאדם שאהבנו רצה לתרום אברים.
במציאות הישראלית, בה כמחצית מהנשאלים מסרבים, חלקם עקב חוסר בהירות, משפחות נוספות מצטרפות אל עולם השכול. הייתי בו, טיילתי בעולם הזה והצלחתי למצוא את דרכי החוצה כאשר הבנתי שהדרך החוצה קשורה יד ביד בעזרה לזולת.
ואת הכלל הפשוט והחשוב הזה, הבינו האנשים שייזמו את היום הזה. וזו הסיבה מדוע הם מצליחים לסחוב אחריהם בהתלהבות אנשים רבים נוספים למטרה החשובה שבהחלט ניתן לקרוא לה "למלא את מאגרי החיים של ישראל".
מכיוון שהכלל שצריך להנחות כל אחד ואחת מאיתנו, הוא אכן 'ואהבת לרעך כמוך'. כשם שכל אחד ואחת מאיתנו צריכים לעיתים יד תומכת כשהחיים לא מסתדרים, כך מנחה הכלל הזה אותנו להושיט את היד הזו לכל אחד ואחת מהסובבים.
תודה שגרירי יום הצלת החיים. תודה לכם על המאמצים וההצלחות של היום הזה. מעשים טובים חוזרים אל העושים אותם, גם אם אין אנו יודעים שמותיהם.
נפגש ביום הצלת החיים 2014.