2015
כמה רועדת היד כאשר לוח השנה מתקרב לתאריך זה. כמה קשה לחיות את היום שחילק את חייך לשניים. לחיות את הזכרונות. לחיות את הרגשות. את התמונות. התמונות, אשר צרובות בזכרוני, כמו סלייד צבעוני השוטף את החיים בכל צבעי הקשת. רגעי קט שיישארו איתי לעד. אך ככל שעולה השמש, מסתיר צילו של Cystic Fibrosis את האור. הצבעוני הופך לאפור. האפור לשחור.
כאשר נודע לי שאת אינך, אני זוכר שנכנסתי לרכב ונסעתי, כאילו המרחק יכול לרפא את הכאב. כאילו יש מקום לנסוע אליו, אשר לשם האובדן עוד לא הגיע והשמש עדיין זורחת בו. מכיוון שכאשר עולה הלילה, לא תמיד קל למצוא כוכב מנצנץ ולקרוא לו על שמך.
כך זה בכל שנה. כך זה גם בשנה זו. יד נעלמה קוטפת את הוורדים ואנו, אלה שנשארים כאן, מביטים אנו מעלה, בכוכבים המנצנצים, משתדלים למצוא את הכוכב שנקרא לו עתה, על שמו של אדם שאיבדנו ואנחנו מביטים בו בכל לילה, לפני שאנו עוצמים את העיניים. עוצמים, בחלום התמידי – להפגש.
השכול איננו סימן של חולשה. הוא סימן של כוח. מכיוון שלהודות שאהבנו, זה להודות שהיינו אמיצים מספיק להפקיד את הלב שלנו בידיים של אדם נוסף.
ועתה, כאשר אדם זה איננו, נשמט לפתע הלב שלנו מטה, אל הריק. אך האנשים מסביבנו, לא יתנו לו להתרסק. אלה, האנשים באמת, משיטים ידיים כדי להאט את נפילתו. כך, ככה נוכל לדעת, בידיים של מי, להפקיד אותו מחדש.
איתמר כהן (בן 49)
כאותר זועבי (בת 25)
מירית (בת 42)
איילון (בן 59)
שושי (בת 30)
אלה האנשים ש-CF הארור קטף השנה.
גם השנה היו רגעים שמחים של השתלה ואצילות נפש של משפחות אשר בחרו להציל חיים. אך ברגע זה, הרשו לי להרכין את הראש לזכרם ולזכרן של אלה ש-CF הארור קטף השנה והרכינו גם אתם/ן. הזילו דמעה יחד עם אלה שאיבדו אדם יקר למחלה הארורה וחבקו אותם/ן חיבוק חם ואוהב. גם אם לא אומרים, הם זקוקים לזה עכשיו.
Once upon a time I was falling in love
But now I'm only falling apart
There's nothing I can do
A total eclipse of the heart
Once upon a time there was light in my life
But now there's only love in the dark
Nothing I can say
A total eclipse of the heart
תהיינה נשמתכם צרורה בצרור החיים