ויילס מתקדמת לעבר הפיכת כלל האזרחים לתורמים

ויילס תהיה כנראה המדינה הראשונה בבריטניה אשר בה תאומץ הנחת הסכמה.

'Clarity' call on organ donation

השיטה הנהוגה כיום בבריטניה דומה לזו של ישראל, לפיה כל אדם הרוצה לתרום איבריו, צריך לחתום על כרטיס המעיד על כך. השיטה נהוגה במדינות רבות אך מגרעותיה גלויים לכל, בכל יום (!) מתים בממלכה המאוחדת כ-3 אנשים מכיוון שגופם לא יכל לסחוב עוד בהמתנה להשתלה. מהצד השני ניצבות מדינות אשר בהן כלל האזרחים נחשבים לתורמי איברים פוטנציאליים, למעט אלה שהצהירו על כך, ובראשן ספרד בעלת ה"מודל הספרדי" המוצלח.

בשנה שעברה החלה ממשלת ווילס התיעצות עם אזרחים לשם הפיכת השיטה הנהוגה לשיטה השניה. ההתיעצות הסתיימה בהסכמה ועל כן החלה ממשלת ווילס לקדם חקיקה שתשנה את השיטה בפועל.

כמו כל תהליך חקיקה, גם מהלך זה של ממשלת ויילס מלווה בבקשות והבהרות. The Law Society קראו לממשלת ויילס להבהיר עד היכן נמשכת השפעתה של המשפחה.

זהו המקום להבהיר את השיטה שאנשי ויילס רוצים לאמץ. זוהי שיטה הקרויה הנחת הסכמה רכה (Soft Opt-Out). זוהי שיטה בה כלל האזרחים נחשבים לתורמים פוטנציאליים ורכות השיטה נמדדת במידת ההשפעה שיש למשפחה על החלטת התרומה. בשיטה הרכה, למשפחה יש מעמד מלא (חוקית) בתהליך התרומה וההתיעצות עם המשפחה מחייבת.

כך נפתרות מעליהן הרבה דילמות הקיימות בשיטה הקשה. המשפחה היא ללא ספק גורם שיש להתיעץ איתו גם לדעתי, עד כמה שהייתי רוצה שכל אחד הממתין להשתלה יזכה לה טרם אפיסת כוחותיו. יש בכוחה של תרומת איברים ללא התיעצות עם המשפחה להוביל אותנו ללא מעט אפיקים אפלים. כמו שלא פעם כתבתי כאן שאלה הן המשפחות שתורמות ומצילות חיים, כך גם יש להשאיר פתח למשפחות שלא רוצות. תהיה סיבתן אשא תהיה.

גם בספרד עדין מתים אנשים בהמתנה להשתלה, אך לא זה מה שהופך את המודל הספרדי למוצלח. בספרד, מונהגת שיטת ה-Opt-Out (הנחת הסכמה) והיא, לצד מספר גורמים נוספים, מובילה את ספרד לאחוזי תרומים גבוהים מאוד. זה מה שהופך את המודל הספרדי למוצלח כל-כך.

בתוך תוכי אני מאמין שיש הבדל בין לקחת ולקבל. מי שלא הזדקק אף פעם לתרומה ואיבד אדם יקר כיוון שלא קיבל תרומה, בוודאי ימיר את דתו. גם אני יכול להכות על חטא ולומר שטרם האובדן לא חשבתי להושיט את היד ולחתום על כרטיס. לא, זה לא ברור מעליו שאני או אתה, או את או אחת אחרת נתרום איברים. זה לא ברור גם שנושיט יד לארנק ונוציא כמה שקלים לטובת מישהו שבאמת אין לו מה לאכול.

ערכו של כרטיס התורם מתגלה אך ורק כאשר המשפחה ניצבת בפני בחירה. לעיתים, זה מקל לדעת שביקשנו להציל חיים.

כיצד זה נפתר בשיטה השניה (הנחת הסכמה)? לכל האדם מחשבה עצמאית. כל אחד מאיתנו אוסף לילקוט שעל גבו את הדברים החשובים שהוא מוצא במשך היום. לפעמים אנחנו חושבים עליהם בערב, לפעמים אנחנו חושבים עליהם ביום שלמחרת. לפעמים, אנחנו רק מוציאים אותם מהילקוט רק כדי להסתכל מה אספנו ולהחזירם פנימה. אם אדם גיבש לעצמו דעה מוצקה השוללת את תרומת האיברים, הוא צריך רק להצהיר על כך ולספר למשפחתו. מי שאינו שולל, לא צריך להצהיר על כלום. כך הדברים ייחשבו אם המשפחה ניצבת בפני החלטה.

בממלכה המאוחדת, מתמקדת שאלתה של ה-Law Society בזכותה של המשפחה להטיל וטו. זו אכן שאלה לא פשוטה. כאן בישראל, זכתה להדי תהודה רבים משפחתו של הכדורגלן אבי כהן שסירבה לתרום את איבריו אפילו שאבי היה חתום על כרטיס תורם. מעט מאוד אנשים צידדו במשפחה, רוב הפרסומים היו שליליים.

סירובה של משפחת כהן לתרום ולהציל חיים איננו פשוט עבורי. כמצדד בתרומת איברים קשה לי לקבל את סירובה של המשפחה מאחר ואבי כהן עצמו הביע את רצונו באופן חד וברור כאשר חתם על כרטיס אדי. אך גם אני מסכים שהמילה האחרונה צריכה להישאר בידי המשפחה בכל שיטה שלא תהיה.

סקר של ה-BBC Wales ששני שליש מהנשאלים היו בעד המעבר להנחת הסכמה .

Organ donation opt-out backed by two thirds in BBC poll

נראה שהבריטים בדרך הנכונה. ואני שואל, מתי אצלנו?