"לכם, לאנשים, יש לב" – אמר איש הפח לדורותי – "יש לכם משהו שמנחה אותכם". "אבל לי, לי אין לב. ולכן אני צריך להזהר"
הדחליל רצה לקבל מוח. האריה, אומץ ורק איש הפח רצה לקבל לב. גם מליסה.
מגיל 14, חלמה מליסה סימון לקבל לב חדש. גם כזה של איש הפח, העשוי ממשי עדין ומלא בנסורת. הלב שלה נחלש. הלב שלה נלחם. הלב שלה היה באפיסת כוחות. הלב של מליסה נלחם בוירוס.
ליבה של מליסה נחלש מוירוס. ליבו של איש הפח נחלש מכישוף. נחלש עד כדי כך שהוא יצא למסע מופלא כדי לקבל אותו מחדש. לפעמים, מספיק לעוף על כדור פורח כדי להגיע לעיר האזמרגד. לפעמים, מספיק לצעוד ברגל. אך מה עושים כאשר מכשפה רעה רוקמת סופה שמעיפה אותך לארץ לא מוכרת, מלאה בדחלילים שרוצים לחשוב ואריות פחדנים?
מה אז? כיצד את חוזרת הביתה? אל הלב שידע לפעום.
עם השנים, למדה מליסה לחיות עם מחלתה. היא השאירה אותה הרבה מאחור. היא חזרה לרקוד, לשחות באגם. סיימה את בית הספר והתקבלה לאוניברסיטה, שם היא הכירה את בעלה לעתיד. הם התחתנו, אך כמו באגדה טובה, הכישוף המשיך לפעול. בתוך גופה, שלא עמד בקצב, הושתל קוצב לב אשר הציל את חייה כאשר ליבה הפסיק לפעום. המכשפה לא התכוונה לוותר.
ב-2007 נלחמה מליסה אפילו כדי לעשות את הדברים הפשוטים. לעלות גרם מדרגות אחד או לסדר את המצרכים מהמכולת נעשו קשים עבורה כריצת מרתון. רופאיה הציבו אותה ברשימת ההמתנה ללב חדש. את יכולה לקבל אותו בעוד 3 ימים מעכשיו או בעוד 3 שנים מעכשיו, או לא לקבל אותו אף פעם.
קלואי היא רק ילדה בת 14. היא עושה את כל מה שילדות בגילה עושות. היא רקדנית היפ-הופ, זמרת במקהלת בית ספרה וגם הקפטן של קבוצת הלאקרוס מצ'אפל היל אשר ב-נורט קרוליינה (ארה"ב).
אך הגורל רצה אחרת. ב-5 ליוני 2007, נפגעה קלואי אנושות בתאונה טראגית ולאחר מכן מתה מפצעיה. בעודם מתאבלים על ילדתם הקטנה, החליטו ג'ון ולינדה, הוריה של קלואי, להסכים לתרומת איבריה. אצילות ליבם של הוריה של קלואי, הצילה 5 אנשים. ליבה הושתל במליסה.
הרבה זמן חיפשה מליסה את המילים הנכונות כדי להודות למי שהציל את חייה. ליבה של קלואי שפעם בה, מצא לבסוף את המילים הנכונות כדי לכתוב הביתה.
בגלל חוקי הפרטיות, עשה מכתבה של מליסה את דרכו אל Donate Life Illinois ורק משם לידם של ג'ון ולינדה, הוריה של קלואי. מחזיקים את המכתב המרגש ביד, ניסו בני הזוג קולמן למצוא את המילים הנכונות להשיב למליסה. ג'ון ניסה וכך גם לינדה. היא רצתה לכתוב למליסה יותר מפעם אחת, אך האותיות לא התחברו למילים והמילים לא רצו להפוך למשפטים. ואז יום אחד, תוך כדי ניקיון הבית, מצאה לינדה ציפור אוריגמי, שבני כיתתה של קלואי עשו לזכרה. כאשר היא פתחה את הנייר המקופל, נגלו לעיניה המילים שהיו כתובות שם, "לב ענק". אלה היו המילים החסרות.
ביום השנה למותה של קלואי, שלחו בני הזוג קולמן מכתב למליסה. בתוך המכתב הייתה ציפור האוריגמי הקטנה. כאשר מליסה קיבלה את המכתב, הוא הסתתר בין מעטפות החשבונות ומכתבים אחרים. בידיים רועדות היא פתחה את המכתב וגילתה בתוכו את ציפור האוריגמי. המכתב היה מרגש עבורה עד כדי כך, שאת תשובתה היא הקליטה בסיועם של Donate Life Illinois ואף העלתה ל-You Tube כחלק ממאמציה לקדם את תרומת האיברים.
זהו אחד מהסרטים המרגשים ביותר שראיתי. הגיפו את התריסים, כבו את הסלולארי ומצאו רגע של שקט כדי ללחוץ על משולש הנגן למטה.
היה זה אביה של קלואי, ג'ון, אשר בשעת המתנה בשדה תעופה, החליט להקיש את השורה הבאה בגוגל, "Melissa, heart transplant, Chicago" ומצא את הוידאו. כאשר הוא ראה את מליסה מקריאה את המכתב שהוא ולינדה שלחו אליה לפני כשנה, דמעות התחילו לזלוג על פניו. דמעות שהוא לא יכל לעצור. כך נולדה שיחת הטלפון הראשונה אל מליסה שנמשכה אל מפגש מרגש כאשר מליסה סיפרה לבני הזוג קולמן שהיא מארגנת אירוע לזכרה של קלואי. בני הזוג קולמן טסו לשיקגו כדי להשתתף. ומאז, המשפחות שומרות על קשר. אחרי הכל, ליבה של קלואי עשה את הקסם.
זהו סיפורה של משפחה עם לב ענק, סיפורה של ציפור אוריגמי.