המחשבה חלחלה פנימה לאט.
באותו רגע שבו הבנתי שהיא איננה, העיניים ראו את העולם שבחוץ אך הלב סירב להאמין. היה זה שעות ארוכות לאחר מכן, מתחת לבית, שלא יכולתי עוד ולפתע העולם החשיך. היא לא היית עוד כדי להדליק את האור ובאותו רגע החושך מצא את הפרצה ומשך מטה. בעיניי, היה זה לא רק אותי אלא את העולם כולו.
חיי השתנו.
כך החלה הדרך שכל אחד/ת מאיתנו חייב/ת לעבור כדי לשוב אל העולם. כך היה גם עם תרומת האיברים.
התרומה עבורה, אשר לא קרתה מעולם, הביאה איתה את ההבנה בדבר השיטה שיש לאמץ בארץ – תרומת איברים מתוך הנחת הסכמה. שיטה אשר שמה בלעז – Opt-out או "כולם יכולים לתרום".
אנשים רבים מאמינים גם, כי השיטה בה כלל האנשים נחשבים תורמים, למעט אלה שבמהלך חייהם הצהירו אחרת, היא השיטה הנכונה לישראל. המציאות מתברר, קצת יותר מורכבת.
מה אתם יודעים על Opt-out? שאלתי בפוסט הזה.
המציאות התבררה כמו תמיד, להיות קצת מורכבת יותר מהגישה הפשטנית לפיה המעבר לתרומת איברים בהתאם ל'הנחת הסכמה' יביא להצלת החיים המיוחלת. מתברר כי בישראל, כמו במדינות רבות, כל משפחה אשר יש באפשרותה להסכים לתרומת איברים – נשאלת. וזוהי למעשה, 'הנחת ההסכמה'. אם כך, הדבר אותו חשוב להבין הוא שאם קיימת שם בפנים התנגדות לתרומת איברים, היא צריכה להיפתר, לקבל תשובה. שינוי שיטה, באמצעות חוק או תקנה, אינו יכול להחליף הסבר והקשבה.
אך הדיון על השיטה הנחוצה לתרומת האיברים בישראל מתנהל כל הזמן. כולנו נזכרים בו בכל פעם כאשר השכול מבקר פעם נוספת במשפחה בישראל ואולי גם לוקח חלק מהלב של כל אחת ואחד מאיתנו. בכל רגע שעובר, שעון החול סופר לאחור עבור המון אנשים שקופים, אשר סופרים את גרגירי החול שנשארו ויודעים שהמחר, לא תמיד מגיע. ולכן בדיון הזה, מורגשת היטב הדרישה לשנות את השיטה לתרומת איברים לזו הנקראת 'הנחת הסכמה' (Opt-Out, בלעז).
הדיון ב'הנחת ההסכמה' איננו ייחודי לישראל. למעשה, ממש בימים אלה מתנהל דיון מקביל בממלכה המאוחדת אשר שוקלת לאמץ גם היא את 'הנחת ההסכמה הרכה' כשיטה לתרומת האיברים.
גם בבריטניה, החיים שאינם עוד שתרומת איברים יכלה להציל, נוגעים בליבם של אנשים רבים ומניעים אותם להעלות את תרומת האיברים ואת 'הנחת ההסכמה' על סדר היום. סיפורים מרגשים אשר הבאנו גם כאן, נוגעים עמוק בנפשם של אנשים ומניעים אותם לפעול גם אם לא איבדו אדם יקר לתרומת איברים שלא קרתה.
וזהו בדיוק היה הנושא של הפוסט הבא – הדיון הגדול על תרומת איברים
במרכזו של הפוסט עמד דיון שאורגן על ידי Benenden Health והביא לבמה אחת, 2 אנשים חשובים מ-2 צידי המתרס – נייג'ל בורטון (Nigel Burton), סגן יו"ר הרשת הבריטית של משפחות התורמים ודר' ויויאן נתנסון (Vivienne Nathanson), מנהלת הפעילות המקצועית באיגוד הרופאים הבריטי. בפוסט המקורי הזמנתי אתכם לצפות בדיון אשר הועלה אל יוטוב, כדי לראות מי בעצם, מבין המשתתפים מצדד באימוץ 'הנחת ההסכמה' ומי בשיטה הקיימת, וכיצד כל אחד מנמק זאת.
אך הסוד לא נשמר הרבה זמן. כבר במשפטים הבאים, גיליתי כי זהו דווקא נייג'ל בורטון, סגן יו"ר הרשת הבריטית של משפחות התורמים, אשר מצדד בהשארת השיטה הנוכחית (Opt-In, הסכמה מדעת) על כנה. אך יתרה מכך, דווקא דבריו המרגשים של נייג'ל ונימוקיו, משכו את תשומת ליבי וחתמתי את הפוסט ההוא בהמלצה לקרוא את דבריו החשובים.
מספר דבריו קרו מאז הפוסט ההוא, אך החשוב שביניהם הוא ש-Benenden Health הסירו מהאתר את הדברים שכתב נייג'ל (לא מפני ההתייחסות שלי לדברים, אלא מפני שמדי פעם הם פשוט נוהגים להסיר פרסומים אחרי תקופה מסוימת). וכך לצערי, נחסמה האפשרות לקרוא את הדברים בפני אלה שלא הספיקו לעשות זאת.
כאמור, ראיתי את דבריו של נייג'ל כחשובים מאוד לעצם הדיון ומרגשים כאחד ולכן פניתי אל Benenden Health בבקשה לקבל את הדברים ולאשר את פרסומם כאן, בבלוג הזה. וכך זה קרה, Benenden Health נענו בשמחה ושלחו אליי את הדברים והסכימו לפרסומם כאן באתר. ולכן – בחרתי להביא את הדברים להלן. מתורגמים לעברית, אני בטוח שתמצאו בהם נקודות חשובות – קריאה מהנה:
דר' ויויאן נתנסון, מנהלת הפעילות המקצועית באיגוד הרופאים הבריטי – בעד שיטת 'הנחת ההסכמה' (Opt-out):
זה יותר מעשור מתנהל מאמץ לגשר על הפער שבין מספר האיברים הזמינים להשתלה לבין מספר האנשים הממתינים להשתלה זו. מאז 2008, השנה בה פרסם כוח המשימה לנושא תרומת איברים את דו"ח הסופי שלו, בוצעה השקעה עצומה, ארגון ומחדש ושינויים נוספים, אשר הובילו לעליה משמעותית בשיעור ההסכמה לתרומת איברים.
אלה חדשות טובות מאוד, אך כחברה אנחנו צריכים להחליט באיזו מידה אנו ביצענו כל מה שיכלנו וניתן היה לבצע או שמה צריכים אנו לבנות על ההישגים שהושגו עד כה – לשפר – ולזכות בשיעורי הסכמה גבוהים עוד יותר.
איגוד הרופאים הבריטי (BMA) תומכת בשיטת 'הנחת ההסכמה' (Opt-Out) בעלת אמצעי הגנה. לדעתנו, היתרון שבגישה זו, הוא שאנו מאמינים כי הדבר יביא לעליה במספר התורמים. כמובן שיש לעשות גם דברים נוספים, כגון מגוון פעילויות להעלאת המודעות ושיפורים בתשתית. שיטת 'הנחת הסכמה' בעלת אמצעי הגנה תגן על זכויותיו של אדם ותוודא שאלה אשר מעוניינים לתרום את איבריהם, יוכלו להיות בטוחים שהדבר יתרחש, במידה ויתאפשר, לאחר מותם.
איגוד הרופאים הבריטי (BMA) מודע שכוח המשימה הגיע למסקנה שונה אודות ההשפעה שככל הנראה תהיה לאימוצה החוקי של שיטת 'הנחת ההסכמה'. אך אנו חושבים שזו הבחירה הטובה ביותר עבור הממלכה המאוחדת (UK) וזו השיטה שככל הנראה תהיה גם אפקטיבית. קיימים נושאים מורכבים אשר מציבים שאלות אתיות רבות – חשוב שאנו כחברה ננהל דיון פתוח אודות נושאים אלה. המטרה היא להציל חיים, יחד עם שמירה על זכויותיו של הפרט ועצמאותו/ה.
נייג'ל בורטון, סגן יו"ר הרשת הבריטית של משפחות התורמים – בעד השארת השיטה הנוכחית (Opt-In) על כנה:
ב-2008, כאשר כוח המשימה לנושא תרומת האיברים פרסם את תוכניתו להעלאת שיעור תרומת האיברים, הממשלה ביקשה ממנו לבחון גם את 'הנחת ההסכמה' (Opt-Out). הייתי אחד מחברי הועדה שבדקה נושא זה. הועדה המליצה, בהתבסס על מספר סיבות שונות, שלא ללכת בדרך זו. רופאים טובים בעידוד תרומות האיברים מכיוון שהם רואים לנגד עיניהם עזרה לאנשים רבים יותר – ואנו ברשת משפחות התורמים מסכימים איתם. אך לעיתים הם שוכחים שאנשים קיימים משני צידי המשוואה. אנו איבדנו בן אשר היה בן 16 ואני פגשתי את האדם אשר קיבל את הכבד שלו והוא חש מאוד-מאוד אשם. רבים מהמושתלים חשים זאת מכיוון שהם מבינים שמישהו היה צריך למות כדי שהם יקבלו את המתנה. גם למשפחות התורמים יש רגשות וצריך לעזור להם להשלים עם המוות, התרומה והרעיון שמישהו נוסף יקבל את איבריו של אדם יקר.
איננו נגד 'הנחת הסכמה'. אנו פשוט חושבים שהמדינה הזו עדיין אינה מוכנה לזה כיום. אם מסתכלים על המספרים, כ-90% מהאנשים אומרים שהם מוכנים לתרום את אבריהם, אז מדוע רק כ-30% חתומים בפועל על כרטיס תורם? זו אדישות. לאדישות שבאי חתימה על כרטיס תורם יש גם צד שני – אדישות שלא להצהיר שאת/ה לא מעוניין שאיבריך יתרמו. אם הולכים בדרך 'הנחת ההסכמה' (Opt-Out), הציבור צריך לדעת הרבה יותר וזהו אינו המצב כרגע – האנשים אינם מבינים מה מבקשים מהם לעשות.
שיעור התרומות עלה בכ-30% מאז 2008 במערכת שיש לנו כיום. מה שנחוץ עכשיו זה עוד כסף, עוד כוח-אדם ועוד הכשרה שתסייע לפנות למשפחות בשעה מאוד קשה. 'הסכמה מדעת' (Opt-In) היא אפשרות טובה יותר מכיוון שכך תרומת האיברים היא מתנה.
ובנימה אישית יותר אציין שלעניות דעתי, בתוך דבריו של נייג'ל, טמון המפתח להצלחת העלאת המודעות ושיעור ההסכמה לתרומת איברים – משפחות התורמים. בסיכומו של דבר, כאשר לא נותר לרופאים עוד מה לעשות, זו האפשרות להושיט יד ולהציל חיים של אדם אחר, היא שתקבע. כל אחד/ת יודע/ת שיש אנשים שממתינים ותרומת האיברים יכולה להציל חיים, אין ויכוח על העבודה הזו – ההחלטה לתרום, להצטרף אל האנשים שמוכנים להושיט יד ולעזור, היא הקובעת.
בטווח הרחוק, אנו נאמץ את שיטת 'הנחת ההסמכה' כאשר נגיע אל הרגע הנכון. לגבי ההווה והעתיד הנראה לעין, צודק נייג'ל בדרכו ובנימוקיו.
